ברכות משה - פרשת וזאת הברכה
08/25
קיים
קושי בהבנת פתיחת פרשת "וזאת הברכה". במסגרת מאמר זה אציע פרשנות
לפסוקים סתומים אלו.
הפסוקים
(א)
וְזֹאת הַבְּרָכָה אֲשֶׁר בֵּרַךְ מֹשֶׁה אִישׁ הָאֱלֹהִים אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל
לִפְנֵי מוֹתוֹ.
(ב)
וַיֹּאמַר יְהוָה מִסִּינַי בָּא וְזָרַח מִשֵּׂעִיר לָמוֹ הוֹפִיעַ מֵהַר פָּארָן
וְאָתָה מֵרִבְבֹת קֹדֶשׁ מִימִינוֹ אשדת [אֵשׁ] [דָּת] לָמוֹ.
(ג)
אַף חֹבֵב עַמִּים כָּל קְדֹשָׁיו בְּיָדֶךָ וְהֵם תֻּכּוּ לְרַגְלֶךָ יִשָּׂא
מִדַּבְּרֹתֶיךָ.
(ד)
תּוֹרָה צִוָּה לָנוּ מֹשֶׁה מוֹרָשָׁה קְהִלַּת יַעֲקֹב.
(ה)
וַיְהִי בִישֻׁרוּן מֶלֶךְ בְּהִתְאַסֵּף רָאשֵׁי עָם יַחַד שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל.
באופן
כללי
הפסוקים
לא מובנים וכנראה סובלים משגיאות העתקה[1].
נראה
שמלבד ברכה לישראל, פסוקי הברכות נושאות גוון מיליטנטי, ואכן ברכות משה נאמרו ערב
כיבוש הארץ.
פסוק
ב' מביא תיאור התגלות האל (תיאופניה), בו האל מתגלה מהמדבר (מסיני, שעיר ופארן).
ייתכן שגם בחלקו השני קיימים שמות מקומות.
פסוק
ג' הוא תיאור של האל הלוחם באויבים – טענה שאוכיח בהמשך.
הערה
בעניין דמיון הפסוקים
קיימות
מילים דומות בפס' ב'-ג':
|
ב |
מֵרִבְבֹת |
קֹדֶשׁ |
|
ג |
אַף חֹבֵב עַמִּים |
כָּל קְדֹשָׁיו בְּיָדֶךָ |
לגבי
הדמיון ייתכנו שלושה אפשרויות:
·
אלו המילים המקוריות (עד כדי שיבוש קטן)
והסופר יצר משחק מילים.
·
פסוק ב' מקורי (עד כדי שיבוש קטן) ופסוק ג'
שגוי ונכתב כי הועתק ב"קפיצת שורה" מטה.
·
פסוק ג' הוא המקורי (עד כדי שיבוש קטן)
ופסוק ב' שגוי ונכתב כי הועתק ב"קפיצת שורה" מעלה.
דמיון
לחבקוק ג' ולתהלים סח
דברי
חבקוק בפרק ג' ותהלים (פרקים י"ח[2], ס"ח) מזכירים תיאור
התגלות הדומה לפרקנו, הן מבחינת הנושא והן מבחינה מילולית. מומלץ לקרוא את הפסוקים
במקומם לפני שממשיכים לקרוא כאן.
א. התגלות האל במדבר
אצלנו
נאמר:
וַיֹּאמַר
יְהוָה מִסִּינַי בָּא וְזָרַח מִשֵּׂעִיר לָמוֹ הוֹפִיעַ מֵהַר פָּארָן וְאָתָה
מֵרִבְבֹת קֹדֶשׁ מִימִינוֹ אשדת [אֵשׁ] [דָּת] לָמוֹ.
התגלות
זו מהמדבר מזכירה את ההתגלות של חבקוק ("אֱלוֹהַּ מִתֵּימָן יָבוֹא,
וְקָדוֹשׁ מֵהַר-פָּארָן סֶלָה; כִּסָּה שָׁמַיִם הוֹדוֹ, וּתְהִלָּתוֹ מָלְאָה
הָאָרֶץ"), וכן של תהלים ס"ח ("אֱלֹהִים--בְּצֵאתְךָ,
לִפְנֵי עַמֶּךָ בְּצַעְדְּךָ בִישִׁימוֹן סֶלָה. אֶרֶץ רָעָשָׁה, אַף-שָׁמַיִם
נָטְפוּ מִפְּנֵי אֱלֹהִים, זֶה סִינַי מִפְּנֵי אֱלֹהִים, אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל...רֶכֶב
אֱלֹהִים, רִבֹּתַיִם אַלְפֵי שִׁנְאָן;
אֲדֹנָי בָם, סִינַי בַּקֹּדֶשׁ").[3]
ב. רבבות
המושג
רבבות מופיע בפס' ב', וכבר הופיע בפרשת האזינו ("איכה ירדוף אחד אלף ושנים
יניסו רבבה) וגם בהמשך הברכות "והם רבבת אפרים והם אלפי מנשה). גם בתהלים ("רֶכֶב אֱלֹהִים,
רִבֹּתַיִם אַלְפֵי שִׁנְאָן; אֲדֹנָי
בָם, סִינַי בַּקֹּדֶשׁ).
ג. ידיים ורגליים
נאמר
"אַף חֹבֵב עַמִּים, כָּל-קְדֹשָׁיו בְּיָדֶךָ; וְהֵם תֻּכּוּ לְרַגְלֶךָ,
יִשָּׂא מִדַּבְּרֹתֶיךָ". גם בכל המובאות מופיעות הידיים והרגלים בתפקיד
מלחמתי: מהם יוצא הדבר והרשף[4], הרגלים דורכות על במות האויב
ומוחצות את ראשו והידיים עושות מלחמה. לעתים אלו ידי האל ממש ולפעמים אלו ידי
ישראל או המלך.
ד. ברכות לישראל
לאחר
פתיחה זו מופיעות ברכות לישראל, גם בתהלים ס"ח מופיע "שָׁם בִּנְיָמִן,
צָעִיר רֹדֵם, שָׂרֵי יְהוּדָה, רִגְמָתָם, שָׂרֵי זְבֻלוּן, שָׂרֵי נַפְתָּלִי".
ה. מלאכים ומרכבה
בכל
המובאות מופיעים כוחות שמימיים, כמו רשף, (רבותים אלפי שנאן?), כרוב וכנפי רוח.
מעין המרכבה או מלאכי פמליה של מעלה.
האל
מתואר כרוכב גם בסוף דברי משה "רֹכֵב שָׁמַיִם בְּעֶזְרֶךָ, וּבְגַאֲוָתוֹ
שְׁחָקִים", בדומה לתיאור בחבקוק בהם האל מכסה שמים בהודו ורוכב על סוסיו,
ובדומה לאמור בתהלים בהם האל נמצא על רכב, ודואה על כנפי רוח.
סיכום
ביניים
נראה
שקיים קשר בין המובאות שלעיל לבין האמור בפרשתנו. ניתן אם כן להסיק שהסופרים של
מובאות אלו השתמשו בספר דברים כתשתית לדבריהם. ייתכן שבימיהם היה הנוסח בספר דברים
פחות משובש וניתן להציע אפשרות לשחזור המתבססות על המובאות הדומות.
בנוסף,
ניתן לראות שבאופן כללי המובאות נושאות גוון צבאי בו האל מתגלה ע"י שנוקם
באויבי ישראל, ולכן לדעתי ניתן להסיק שאף בפסוקינו זהו המסר.
הצעת
פרשנות
|
הטקסט |
הצעת
נוסח |
נימוק |
|
וַיֹּאמַר
יְהוָה מִסִּינַי בָּא וְזָרַח מִשֵּׂעִיר לָמוֹ הוֹפִיעַ מֵהַר פָּארָן |
כנ"ל |
|
|
וְאָתָה
מֵרִבְבֹת קֹדֶשׁ |
ואתה
ממי מרבת קדש |
מופיע
בפסוק כפירוט לשמות מקומות. מופיע גם בפרק הקודם. |
|
כנ"ל? |
במשמעות
של פמליה של מעלה, ממנה הגיע האל. מזכיר את "רבותים אלפי שנאן" בתהלים
ס"ח. בכל מקרה הפסוק בתהלים סתום. השורש
ק.ד.ש. מופיע עוד בתהלים ס"ח, כך שעדיין אפשר להציע שזו המשמעות כאן אבל
עדיין ייתכן שהגרסא של פסוק ג' היא המקורית וקרתה "קפיצת שורה" מעלה
לפסוק ב'. |
|
|
מִימִינוֹ
אשדת [אֵשׁ] [דָּת] לָמוֹ. |
מימנו
אשדת (הפסגה) |
מימינו
– מצד דרום. אשדת
במילה אחת – נתמך בגרסת הכתיב. עיין שד"ל. מתאים כי מדובר בשמות מקומות. |
|
אַף |
אף |
אולי
לשון כעס, מופיע במשמעות זו במובאה בחבקוק: "אם בנהרים אפך", וכן
"באף תדוש גוים". ואולי לשון "אפילו". |
|
חֹבֵב
עַמִּים |
חביון
עזה |
כמו
בחבקוק, " וְנֹגַהּ כָּאוֹר תִּהְיֶה, קַרְנַיִם מִיָּדוֹ לוֹ;
וְשָׁם, חֶבְיוֹן עֻזֹּה", המופיע מיד לאחר ההתגלות מהמדבר שם, כמו
בפסוקינו. |
|
כל
קדשיו |
? |
אולי
קפץ מפס' ב'? אולי
בהקשר של עדת המלאכים, כמו רשף והכרובים. |
|
בְּיָדֶךָ
וְהֵם תֻּכּוּ לְרַגְלֶךָ יִשָּׂא מִדַּבְּרֹתֶיךָ |
? –
דיבור על הכאה ברגלים ויציאת דבר מידי ה' |
בדומה
לתיאורי המלחמה בידיו וברגליו של ה'. חבקוק מתאר את יציאת הדבר מרגלי ה': "לְפָנָיו,
יֵלֶךְ דָּבֶר; וְיֵצֵא רֶשֶׁף, לְרַגְלָיו". רשף הוא אל הדבר במיתולוגיה
הכנענית והאמורית. |
מיד
לאחר מכן מופיע פס' ד' שלפי דברי הוא קשה[5]. פסוק ה' מדבר על המצאות מלך (ה'?
משה? יהושע? מלך עתידי?) כאשר העם מתכנס למלחמה.
סיכום
לפי
הצעה זו נראה שמשה מתאר את התגלות האל שלאחריה מופיעה מלחמה בעמים. דברים אלה
נאמרים לפני הברכות לשבטים המדברות על הניצחון על האויבים, ואכן נאמרים ערב כיבוש
הארץ.
איני
יודע אם אכן כוונתי למשמעות המקורית של הטקסט, וצריך להיות זהירים עם הצעות תיקון.
אבל אני כן משוכנע שהמובאות שציינתי אכן מתכתבות עם פסוקינו וחלקו במקור מכנה
משותף.
[1] מקרא
לישראל.
[2] יכלתי גם
להתייחס למקבילה בשמואל אבל כנראה שתהלים פחות משובשת. ספר שמואל משובש (אחיטוב,
ביקורת נוסח המקרא).
[3] חוץ מספר
דברים, כל המובאות לעיל מביאות שההתגלות מביאה מזג אוויר חריג הכולל גשם, אש
וברקים. גם אצלנו היו שטענו שמשמעות "אש-דת" רומזת לאש יוקדת מברקים (ראה
מקרא לישראל) אבל נשמע לי רחוק.
[4] אל הדבר
הכנעני (ראה ויקיפדיה, רשף). משמש במקרא כמלאך ה'.
[5] גם מקרא
לישראל כתב "עקב הקושי בהתאמת הפסוק להקשר וניסוחו
בלשון מדברים (גוף ראשון רבים) החורג מהניסוח של פס'
ב ה, ייתכן שהפסוק נעתק לכאן ממקום אחר, או שהוא תוספת. כאשר מדלגים על פס' ד
ועוברים מפס' ג ישירות לפס' ה לא מורגש שחסר משהו. אבל איננו יודעים מה היה מקומו המקורי של פס' ד, או למה הוא נתווסף".
תגובות
הוסף רשומת תגובה