טעמי מצוות שילוח הקן
קן ציפור- מחלוקת הפרשנים בטעם המצווה
אכזריות - הרשב"ם מייחס את המצווה לקבוצת מצוות דומות כמו "לא תבשל גדי בחלב אמו" ו"אותו ואת בנו לא תשחטו ביום אחד" שגם הן עוסקות בנטילת נשמה מבע"ח ומבניו ביחד. לשיטתו, המכנה המשותף למצוות אלו היא מניעת אכזריות ורעבתנות באכילת "משפחה" של בע"ח. בשיטה זו מחזיק גם אבן עזרא ומביא פסוק המתאר את אכזריות המלחמה "בְּיוֹם מִלְחָמָה אֵם עַל בָּנִים רֻטָּשָׁה", מתוך הושע י, יד. הרמב"ן מסביר את דברי המשנה "האומר על קן ציפור יגיעו רחמיך...משתקין אותו" שהכוונה היא שלא נאמר שהקב"ה חומל על בעלי החיים ולכן ציווה על שילוח הקן, אלא שרצה לקבוע בנפשותנו את מידת הרחמים.
צער בעלי חיים - חולק על המשנה שהובאה לעיל וסובק שיש לתת טעם למצוות. לדידו, נצטווינו לשלח את האם, כדי שלא תצטער בראותה שלוקחים ממנה את בניה. בדומה לכך, האברבנל סובר שהמצווה נועדה לשמירה על ציפורים.
השרשת כיבוד הורים - גישה שמביא רד"צ הופמן. "כאשר האדם משלח את האם כשהוא אומר לקחת את הבנים, משתרשת בו ההרגשה שכאילו גם אצל הצפורים מוסרים הבנים את נפשם לכבוד האם, על מנת להצילה ולשחררה מידי הצייד. מעתה על אחת כמה וכמה חייב האדם לכבד את הוריו. ומה שנצטווינו על כך דווקא לענין צפורים, יש לומר מפני שאצלם בולט היחס של אהבת האם ביותר".
תוספת שלי:
בעניין האכזריות, ניתן גם להביא חיזוק מדברי יעקב, כאשר הוא מביע חשש מעשו "פן יבוא והכני אם על בנים", בדומה לפסוקנו.
תגובות
הוסף רשומת תגובה