פרשת ויגש - תועבת מצרים

פרשת ויגש - תשפ"ג

בראשית מ"ו:

לג וְהָיָה, כִּי-יִקְרָא לָכֶם פַּרְעֹה; וְאָמַר, מַה-מַּעֲשֵׂיכֶם.  לד וַאֲמַרְתֶּם, אַנְשֵׁי מִקְנֶה הָיוּ עֲבָדֶיךָ מִנְּעוּרֵינוּ וְעַד-עַתָּה--גַּם-אֲנַחְנוּ, גַּם-אֲבֹתֵינוּ:  בַּעֲבוּר, תֵּשְׁבוּ בְּאֶרֶץ גֹּשֶׁן, כִּי-תוֹעֲבַת מִצְרַיִם, כָּל-רֹעֵה צֹאן.

בפרשנות המסורתית נהוג להציג את יוסף כמי שאינו רוצה לערב את משפחתו עם השלטון המצרי. הבנה זו נעוצה בפירוש המילה "תועבה" המוגדרת כתואר לדבר מאוס ומשוקץ. לפי פירוש זה, המצרים מואסים בבני ישראל רועי הצאן הרועים את אלוהות מצרים (השווה עם "וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה לֹא נָכוֹן לַעֲשׂוֹת כֵּן כִּי תּוֹעֲבַת מִצְרַיִם נִזְבַּח לַיהוָה אֱלֹהֵינוּ הֵן נִזְבַּח אֶת תּוֹעֲבַת מִצְרַיִם לְעֵינֵיהֶם וְלֹא יִסְקְלֻנוּ"). 

לפיכך הציג יוסף לפני פרעה "מקצה אחיו" (החלשים שבהם לפי רש"י) והורה להם לומר לפרעה שהם עוסקים בדבר מאוס - רעיית צאן המסמל את אלוהות מצרים.

הקושי בפירוש זה הוא מדוע לפרעה יש "שרי מקנה" אם הרעייה משוקצת? (רעיית צאן מקבילה לאיש מקנה בכל הפסוקים העוסקים בכך בפרשתנו).

קיימת פרשנות הפוכה למילה "תועבה", כך לפי ויקימילון:

• ממצרית: דבר קדוש. לחילוף המשמעות בין השפות ניתן למצוא שני הסברים: א. אנשים מרחיקים עצמם הן מהדבר הקדוש, כדי לא לחללו, והן מהדבר הטמא, כדי לא לחלל עצמם. מעתק דומה חל במילה טאבו. ב. היהדות מציגה עצמה כאנטיתזה לדתות עמי־האזור, והמעתק מסמל כי מה שבעיני המצרים קדוש, בעיני היהודים טמא.

כלומר, במצרית הפירוש הוא "קדוש" ולמעשה פירוש הפסוק הוא שרעיית צאן היא דבר קדוש.

בעקבות הגדרה זו ניתן להציע את המהלך הבא:

* יוסף מציע לאחיו לומר שהם רועי צאן כדי להתקרב לשלטון המצרי:

וְהָיָה, כִּי-יִקְרָא לָכֶם פַּרְעֹה; וְאָמַר, מַה-מַּעֲשֵׂיכֶם. וַאֲמַרְתֶּם, אַנְשֵׁי מִקְנֶה הָיוּ עֲבָדֶיךָ מִנְּעוּרֵינוּ וְעַד-עַתָּה--גַּם-אֲנַחְנוּ, גַּם-אֲבֹתֵינוּ:  בַּעֲבוּר, תֵּשְׁבוּ בְּאֶרֶץ גֹּשֶׁן, כִּי-תוֹעֲבַת מִצְרַיִם, כָּל-רֹעֵה צֹאן. (מו, לג-לד)

* האחים אכן מבצעים כך:

"וּמִקְצֵה אֶחָיו, לָקַח חֲמִשָּׁה אֲנָשִׁים; וַיַּצִּגֵם, לִפְנֵי פַרְעֹה. וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל-אֶחָיו, מַה-מַּעֲשֵׂיכֶם; וַיֹּאמְרוּ אֶל-פַּרְעֹה, רֹעֵה צֹאן עֲבָדֶיךָ--גַּם-אֲנַחְנוּ, גַּם-אֲבוֹתֵינוּ. וַיֹּאמְרוּ אֶל-פַּרְעֹה, לָגוּר בָּאָרֶץ בָּאנוּ, כִּי-אֵין מִרְעֶה לַצֹּאן אֲשֶׁר לַעֲבָדֶיךָ, כִּי-כָבֵד הָרָעָב בְּאֶרֶץ כְּנָעַן; וְעַתָּה יֵשְׁבוּ-נָא עֲבָדֶיךָ, בְּאֶרֶץ גֹּשֶׁן". (שם, ב-ד)

החמישייה שכאן נקראת אנשים - כלומר אנשים חשובים לפי לשון המקרא הרבה פעמים (עיין דעת מקרא שם).

(ארץ גושן היא כנראה מקום קדוש כי בהמשך נקראת גם רעמסס - על שם פרעה)

* כפי שצפה יוסף, פרעה אכן מבקש לתת להם מעמד של שרי מקנה - מעמד של קדושה במצרים:

"וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה, אֶל-יוֹסֵף לֵאמֹר:  אָבִיךָ וְאַחֶיךָ, בָּאוּ אֵלֶיךָ. אֶרֶץ מִצְרַיִם, לְפָנֶיךָ הִוא--בְּמֵיטַב הָאָרֶץ, הוֹשֵׁב אֶת-אָבִיךָ וְאֶת-אַחֶיךָ:  יֵשְׁבוּ, בְּאֶרֶץ גֹּשֶׁן--וְאִם-יָדַעְתָּ וְיֶשׁ-בָּם אַנְשֵׁי-חַיִל, וְשַׂמְתָּם שָׂרֵי מִקְנֶה עַל-אֲשֶׁר-לִי". (שם, ה-ו)

זו גם עוד ראיה שיוסף הציג את החשובים שבהם...

* נאחים אכן מקבלים את מבוקשם:

וַיּוֹשֵׁב יוֹסֵף, אֶת-אָבִיו וְאֶת-אֶחָיו, וַיִּתֵּן לָהֶם אֲחֻזָּה בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם, בְּמֵיטַב הָאָרֶץ בְּאֶרֶץ רַעְמְסֵס--כַּאֲשֶׁר, צִוָּה פַרְעֹה. (שם, יא)

* בעקבות מעמדם החדש של בני ישראל, מעמד של כהנים, מספור לנו על רפורמה שביצע יוסף בעניין הכהנים. התיאור של הרפורמה אכן סמוך להשפעה שלה על משפחתו:

וַיָּשֶׂם אֹתָהּ יוֹסֵף לְחֹק עַד-הַיּוֹם הַזֶּה עַל-אַדְמַת מִצְרַיִם, לְפַרְעֹה--לַחֹמֶשׁ:  רַק אַדְמַת הַכֹּהֲנִים, לְבַדָּם--לֹא הָיְתָה, לְפַרְעֹה. וַיֵּשֶׁב יִשְׂרָאֵל בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם, בְּאֶרֶץ גֹּשֶׁן; וַיֵּאָחֲזוּ בָהּ, וַיִּפְרוּ וַיִּרְבּוּ מְאֹד. (שם, כו-כז)

לסיכום, יוסף דאג שמעמד האחים, רועי הצאן, יהיה מעמד של כהנים, המטפלים בבע"ח המקודשים של פרעה בגושן, המכונה רעמסס ע"ש פרעה.

לקריאה נוספת:

https://www.daat.ac.il/he-il/kitveyet/mahanayim/toevot.htm