פרשת ויקרא
פורים תשפ"ב
רבים הסתפקו בתפקיד קרבן עולה
ובאטימולוגיה של שמו. סקירה מפורטת מופיעה בפרושו של רד"צ הופמן (מתוך אתר
"על התורה", ויקרא, א, ג):
לפי ביאורו של ראב״ע לפסוק ד מציין השם עולה את העוון שמתכפר על ידי הקרבן הזה בדומה ל״אשם״ ול״חטאת״, וז״ל: ״והגוף הקרב לכפר על העולה על הרוח יקרא ׳עולה׳ גם כן הקרב בעבור חטאת ואשם יקרא ׳חטאת׳ ו׳אשם׳ ״.
אולם ראשית: אין הדעה, שהעולה מכפרת על מחשבות רעות, מקובלת על כל הפרשנים, אלא היא רק סברת יחיד (עיין להלן). שנית: דווקא בזה נבדלים עולה, מנחה ושלמים מחטאת ואשם, כי אלה האחרונים קרבים מפאת סיבות מיוחדות ועל כן אף נקראים על שם אותה הסיבה הגורמת, ואילו הראשונים, שקרבים בכל עת ובלי גורם מיוחד, נקראים על שם סימנים מיוחדים. שלישית: עיקר הציון חסר בכינוי, באשר השם ״עולה״ שפירושו העולה למעלה, אינו מסמן חטא, אף אם מוסיפים (במחשבה) את המלה ״על הרוח״.
מוטב היה להסביר ״עולה״ = עַוְלָה, לפי הכתב והקבלה לתהילים נ״ח:ג׳ וס״ד:ז׳, שבדרך זו המלה מציינת איזו עולה, שנעשתה או על ידי מחשבות רעות או על ידי הזנחת איזו מצוה. ברם, מלבד זה שאין למצוא הוכחה לכך, שעַוְלָה מציינת דווקא עוונות קלים כאלה, הרי הפירכא השניה לבדה מספקת כדי לשכנע, כי עולה אינה יכולה להיות כינוי לעוון כלשהו.
איוולד (Alterthum., עמוד 53) מבאר עולה משורש עול = غل שהוראתו בדומה ל״עור״ היא ״ליבון״, ״שרף״. אבל איוולד בעצמו מודה, כי להשערה זו מתנגדת העובדה, כי בקשר למלת ״עולה״ נמצא תמיד הפועל ״העלה״, שלא נגזר מ״עול״ = ״ליבון״.
קרובה יותר להתקבל על הדעת השערתם של גזניוס, קנובל ואחרים כי ״עולה״ משורש ״עלה״ משמעותה עולה למעלה, אך גם בפסיב, דבר שמעלים על המזבח (ויקרא ב׳:י״ב). מוצאו של שם זה הוא מזמן קדום, מזמן שעולת בעלי חי היתה הקרבן היחידי שהקריבו, ונשאר קיים גם אחר כך כשהופיעו מיני קרבנות אחרים, וגם הם מוּעלים על המזבח. אולם לדעה זו מתנגדת העובדה, שאפילו בזמנים הקדומים לא היה השם ״עולה״ מתאים לקרבן היחידי שהיה כאילו רגיל אז, כי הרי הקרבן העתיק ביותר נקרא בשם ״מנחה״, היינו מתנה. ושוב: לא היה מובן מפני מה נשאר השם ״עולה״ גם בזמן מאוחר כשהכינוי הזה – כפי שאיוולד מעיר בצדק – נתרוקן מכל רמז שהיה מיוחד לסוג קרבן זה. האם לא היה מתאים יותר השם ״כליל״, שנמצא רק לעתים רחוקות ואשר מציין באמת את הקו המיוחד לקרבן זה (לא רק בשירה).
לכן יש לקבל את דעתם של אבן עזרא (ריש
פרק ו), הכתב והקבלה, בּיר (Symbolik ב,
361), קייל, דליטש ואחרים, שפירוש המלה הוא מה שעולה באש ובעשן השמימה (כדוגמת θυσία מן θύειν),
או עוד יותר נכון לגזרה לפי בּרט (Wurzelunters.)
מן השורש הערבי على = ״רתוח״, ״מעלה ריתחה״. קרבן זה נקרא בשם ״עולה״ במיוחד, משום שכולו
עלה באש או נשרף כליל, ואילו מקרבן אחר רק חלק היה ״עולה״.2 השם המלא הוא באמת:
״עולה כליל״; כך גם כתוב בשמואל א ז׳:ט׳: ״ויעלהו עולה כליל״; וכן ״עולה וכליל״
בתהילים נ״א:כ״א הוא בצורת Hendiadayoin3
במקום ״עולה כליל״. אולם על פי רוב משתמשים רק במלה האחת ״עולה״, משום שהיא לעצמה
כבר מציינת את שעולה כולו למעלה, ומשום שנרמזת בה הכוונה העיקרית שמביע המקריב. על
ידי העולה כליל מביע המקריב את מחשבתו לעלות בעצמו השמימה, כלומר להקדיש את כל
עצמותו לה׳ ולהעמיד את חייו לשירות ה׳.
עד כאן דברי רד"צ.
מסקנתו של רד"צ היא ששמו של קרבן
עולה הינו "עולה כליל", אך הצעתו קשה מכמה בחינות:
א. הביטוי "עולה כליל" הינו
יחידאי (שמו"א, ז,ט) ונאמר מאות שנים לאחר קביעת שם הקרבן.
ב. לפי משורר תהילים, "עולה"
הינו שם נרדף או שונה מ"כליל": "אָ֤ז תַּחְפֹּ֣ץ זִבְחֵי־צֶ֭דֶק
עוֹלָ֣ה וְכָלִ֑יל אָ֤ז יַעֲל֖וּ עַל־מִזְבַּחֲךָ֣ פָרִֽים". (תהילים נא,
כא). ו' החיבור מראה שמדובר בתוספת. (ייתכן שלא מדובר בקושיה, ומקרים כאלו קיימים
עוד. ראה לדוג' תהילים לה, י: "כָּל עַצְמוֹתַי תֹּאמַרְנָה יְהוָה מִי
כָמוֹךָ מַצִּיל עָנִי מֵחָזָק מִמֶּנּוּ וְעָנִי וְאֶבְיוֹן מִגֹּזְלוֹ" –
שם מופיע אביון בחיבור ו' החיבור לעני, בצלע השנייה).
ג. לפי לשון המקרא, ניתן לתת פירוש אחר
למילה "כליל" במקום פירוש של "כללות". עניין זה יבואר בהמשך.
לאור זאת, נראה לי להציע פירוש אחר,
המבוסס על תחילת פרשת צו:
"צַ֤ו אֶֽת־אַהֲרֹן֙
וְאֶת־בָּנָ֣יו לֵאמֹ֔ר זֹ֥את תּוֹרַ֖ת הָעֹלָ֑ה הִ֣וא הָעֹלָ֡ה עַל֩ מוֹקְדָ֨ה
עַל־הַמִּזְבֵּ֤חַ כׇּל־הַלַּ֨יְלָה֙ עַד־הַבֹּ֔קֶר וְאֵ֥שׁ הַמִּזְבֵּ֖חַ
תּ֥וּקַד בּֽוֹ". (ויקרא, ו,ב).
בפסוק זה מופיעה הכותרת להסבר חוקי
העולה "זאת תורת העלה". לאחר מכן מופיע פירוט לביטוי עולה "היא
העלה על מוקדה". המילה מוקדה אינה יכולה להתפרש "המוקד שלה" כיוון
שאין מפיק באות ה"א, ולכן ניתן להבין כי מדובר בשם עצם במשקל
"קוטלה"[1]. מהו אם
כן פירושו של שם עצם זה? מכאן ניתן יהיה להבין כי פירוש המילה "עולה"
הוא שהקרבן "עולה על מוקדה", אך קודם כאמור, נצטרך להבין את משמעות
המילה "מוקדה".
אציין כי בהמשך הפסוקים נאמר:
"ג וְלָבַשׁ הַכֹּהֵן מִדּוֹ בַד,
וּמִכְנְסֵי-בַד יִלְבַּשׁ עַל-בְּשָׂרוֹ, וְהֵרִים אֶת-הַדֶּשֶׁן אֲשֶׁר תֹּאכַל
הָאֵשׁ אֶת-הָעֹלָה, עַל-הַמִּזְבֵּחַ; וְשָׂמוֹ, אֵצֶל הַמִּזְבֵּחַ. ד וּפָשַׁט, אֶת-בְּגָדָיו, וְלָבַשׁ,
בְּגָדִים אֲחֵרִים; וְהוֹצִיא אֶת-הַדֶּשֶׁן אֶל-מִחוּץ לַמַּחֲנֶה, אֶל-מָקוֹם
טָהוֹר. ה וְהָאֵשׁ עַל-הַמִּזְבֵּחַ
תּוּקַד-בּוֹ לֹא תִכְבֶּה, וּבִעֵר עָלֶיהָ הַכֹּהֵן עֵצִים בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר;
וְעָרַךְ עָלֶיהָ הָעֹלָה, וְהִקְטִיר עָלֶיהָ חֶלְבֵי הַשְּׁלָמִים. ו אֵשׁ, תָּמִיד תּוּקַד עַל-הַמִּזְבֵּחַ--לֹא
תִכְבֶּה". (שם ג-ו).
מפשט הפסוקים ומהפרשנים נראה שמדובר בקרבן התמיד של בין הערביים[2].
קרבן זה הוא אחד מסוגי העולה ("עולת התמיד" – ראה במדבר כט, ו: "מִלְּבַד֩ עֹלַ֨ת הַחֹ֜דֶשׁ וּמִנְחָתָ֗הּ וְעֹלַ֤ת הַתָּמִיד֙
וּמִנְחָתָ֔הּ..."). לאחר שריפת שיירי האיברים בלילה מגיע הכהן בשחר ומפנה את
הדשן אל מקום טהור מחוץ למחנה.
כאשר מתבוננים בפסוקי העולה שבפרשת במדבר, ניתן לראות כי לכולם מכנה
משותף: כולם נשרפים על עצים.
בעולת הבקר:
"וְנָתְנוּ בְּנֵי אַהֲרֹן הַכֹּהֵן,
אֵשׁ--עַל-הַמִּזְבֵּחַ; וְעָרְכוּ עֵצִים, עַל-הָאֵשׁ. וְעָרְכוּ, בְּנֵי אַהֲרֹן
הַכֹּהֲנִים, אֵת הַנְּתָחִים, אֶת-הָרֹאשׁ וְאֶת-הַפָּדֶר--עַל-הָעֵצִים אֲשֶׁר
עַל-הָאֵשׁ, אֲשֶׁר עַל-הַמִּזְבֵּחַ". (ויקרא, א, ז-ח).
בעולת הצאן:
"וְנִתַּח אֹתוֹ לִנְתָחָיו, וְאֶת-רֹאשׁוֹ
וְאֶת-פִּדְרוֹ; וְעָרַךְ הַכֹּהֵן, אֹתָם, עַל-הָעֵצִים אֲשֶׁר עַל-הָאֵשׁ,
אֲשֶׁר עַל-הַמִּזְבֵּחַ" (שם, יב).
בעולת העוף:
"וְשִׁסַּע אֹתוֹ בִכְנָפָיו, לֹא
יַבְדִּיל, וְהִקְטִיר אֹתוֹ הַכֹּהֵן הַמִּזְבֵּחָה, עַל-הָעֵצִים אֲשֶׁר
עַל-הָאֵשׁ: עֹלָה הוּא, אִשֵּׁה רֵיחַ
נִיחֹחַ—לַיהוָה". (שם יז).
לעומת זאת, בשאר הקרבנות, קיים פרט
מעניין:
1. בקרבן מנחה אין אזכור לעצים. (ויקרא ב).
2. קרבן שלמים אינו מוקרב על עצים באופן ישיר, אלא
על עולה שנמצאת על העצים: "וְהִקְטִירוּ אֹתוֹ בְנֵי-אַהֲרֹן, הַמִּזְבֵּחָה,
עַל-הָעֹלָה, אֲשֶׁר עַל-הָעֵצִים אֲשֶׁר עַל-הָאֵשׁ--אִשֵּׁה רֵיחַ נִיחֹחַ,
לַיהוָה". (ויקרא ג, ה). כלומר, אי אפשר להקריב את קרבן השלמים ישירות
ע"ג המזבח, אלא יש צורך להקריבו על קרבן עולה, וקרבן העולה ניתן להקרב אך ורק
ע"ג העצים.
3. בקרבן חטאת שמקריב כהן משיח נאמר: "וְהוֹצִיא
אֶת-כָּל-הַפָּר אֶל-מִחוּץ לַמַּחֲנֶה אֶל-מָקוֹם טָהוֹר, אֶל-שֶׁפֶךְ הַדֶּשֶׁן,
וְשָׂרַף אֹתוֹ עַל-עֵצִים, בָּאֵשׁ; עַל-שֶׁפֶךְ הַדֶּשֶׁן, יִשָּׂרֵף".
(שם, ד, יב). שפך הדשן הינו המקום אליו מוציאים את שיירי המנחה ולפיכך, בדומה
לקרבן השלמים הקרב על המנחה, כך גם חטאת הכהן המשחי, שאינה יכולה להקרב ע"ג
המזבח, מוקרבת על שיירי המנחה מחוץ למחנה, על עצים.
כמו כן, ניתן לראות שקרבנות המובאים
בברית סיני (שמות כד, ה), בימי המילואים (ויקרא ח, ובמקבילה בשמות כט), ביום
השמיני (ויקרא ט, ב), על ידי נזיר (במדבר ו – גם כאשר נטמא וגם כאשר משלים את נדרו)
ובחגים (במדבר כח-כט, וגם בשבועות בה אין עולה מיוחדת אך יש את עולת התמיד שמודגשת
בפסוקים בחג זה) – כולם מוקרבים ביחד עם עולה.
ניתן אם כן להבין שתי עובדות מפסוקים
אלו:
1. המוקדה שדובר עליה בפרשת צו היא העצים עליה
מוקרבת העולה. בדרך זו גם הלך ראב"ע: "וה״א מוקדה נוסף. או: מוקד והוא
שני שמות,א [כמוקד נחרו (תהלים ק״ב:ד׳) ומשקל כמוקד: כמופת הייתי לרבים (תהלים
ע״א:ז׳), והנה השורש: יקד, יפת. ויש אומרים: שהיסוד יפה בה״א, ונהפך לתי״ו
כמשפטו.]". מכאן ניתן להבין כי מקור השם עולה הינו "עולה על מוקדה
(=עצים)". האש יוקדת על גבי המזבח, עליה מניחים עצים ועל עצים אלו מונח קרבן
העולה.
2. תפקיד העולה הוא מעין הקדמה לקרבן. משום כך
מוקרב בכל יום קרבן עולת התמיד, המהווה מעין הקדמה לקרבנות שיובאו על גבה. (אבא
הוסיף שהתורה באה להוציא מליבנו שהקרבן קרב בשבילנו ולתועלתנו ולכן חייבה עולה
המוקטרת כולה לפני הקרבן בשביל הקב"ה).
ראיות לעובדה 1 קיימות רבות במהלך
המקרא, ונראה שחשוב למקרא להדגיש שקרבן העולה קרב על גבי עצים אף מחוץ לספר ויקרא.
אציין כי לא מצאתי קשר בין קרבנות אחרים לעצים:
א.
בקרבן
העולה הראשון בתורה – המתואר בנסיון עקידת יצחק נאמר: "וַיֹּ֨אמֶר֙
אַבְרָהָ֔ם אֱלֹהִ֞ים יִרְאֶה־לּ֥וֹ הַשֶּׂ֛ה לְעֹלָ֖ה בְּנִ֑י...וַיָּבֹ֗אוּ
אֶֽל־הַמָּקוֹם֮ אֲשֶׁ֣ר אָֽמַר־ל֣וֹ הָאֱלֹהִים֒ וַיִּ֨בֶן שָׁ֤ם אַבְרָהָם֙
אֶת־הַמִּזְבֵּ֔חַ וַֽיַּעֲרֹ֖ךְ אֶת־הָעֵצִ֑ים וַֽיַּעֲקֹד֙ אֶת־יִצְחָ֣ק בְּנ֔וֹ
וַיָּ֤שֶׂם אֹתוֹ֙ עַל־הַמִּזְבֵּ֔חַ מִמַּ֖עַל לָעֵצִֽים׃ וַיִּשְׁלַ֤ח
אַבְרָהָם֙ אֶת־יָד֔וֹ וַיִּקַּ֖ח אֶת־הַֽמַּאֲכֶ֑לֶת לִשְׁחֹ֖ט אֶת־בְּנֽוֹ׃ וַיִּקְרָ֨א
אֵלָ֜יו מַלְאַ֤ךְ יְהוָה֙ מִן־הַשָּׁמַ֔יִם וַיֹּ֖אמֶר אַבְרָהָ֣ם ׀ אַבְרָהָ֑ם
וַיֹּ֖אמֶר הִנֵּֽנִי׃ וַיֹּ֗אמֶר אַל־תִּשְׁלַ֤ח יָֽדְךָ֙ אֶל־הַנַּ֔עַר
וְאַל־תַּ֥עַשׂ ל֖וֹ מְא֑וּמָה כִּ֣י ׀ עַתָּ֣ה יָדַ֗עְתִּי כִּֽי־יְרֵ֤א
אֱלֹהִים֙ אַ֔תָּה וְלֹ֥א חָשַׂ֛כְתָּ אֶת־בִּנְךָ֥ אֶת־יְחִידְךָ֖ מִמֶּֽנִּי׃ וַיִּשָּׂ֨א
אַבְרָהָ֜ם אֶת־עֵינָ֗יו וַיַּרְא֙ וְהִנֵּה־אַ֔יִל אַחַ֕ר נֶאֱחַ֥ז בַּסְּבַ֖ךְ
בְּקַרְנָ֑יו וַיֵּ֤לֶךְ אַבְרָהָם֙ וַיִּקַּ֣ח אֶת־הָאַ֔יִל וַיַּעֲלֵ֥הוּ
לְעֹלָ֖ה תַּ֥חַת בְּנֽוֹ׃" (בראשית כב, ח-יג). התורה מדגישה בפסוקים אלו
כי הקרבן הינו עולה וקרב על גבי העצים.
ב.
גדעון
מצטווה להכין את עולתו על עצים: "וּבָנִ֨יתָ מִזְבֵּ֜חַ לַיהוָ֣ה אֱלֹהֶ֗יךָ
עַ֣ל רֹ֧אשׁ הַמָּע֛וֹז הַזֶּ֖ה בַּמַּֽעֲרָכָ֑ה וְלָֽקַחְתָּ֙ אֶת־הַפָּ֣ר
הַשֵּׁנִ֔י וְהַעֲלִ֣יתָ עוֹלָ֔ה בַּעֲצֵ֥י הָאֲשֵׁרָ֖ה אֲשֶׁ֥ר תִּכְרֹֽת".
(שופטים ו, כו).
ג.
כאשר
בא ארון הברית על עגלה מהפלישתים, נכתב: "וְהָעֲגָלָ֡ה בָּ֠אָה אֶל־שְׂדֵ֨ה
יְהוֹשֻׁ֤עַ בֵּֽית־הַשִּׁמְשִׁי֙ וַתַּעֲמֹ֣ד שָׁ֔ם וְשָׁ֖ם אֶ֣בֶן גְּדוֹלָ֑ה
וַֽיְבַקְּעוּ֙ אֶת־עֲצֵ֣י הָעֲגָלָ֔ה וְאֶת־הַ֨פָּר֔וֹת הֶעֱל֥וּ עֹלָ֖ה לַיהוָֽה".
(שמו"א, ו, יד).
ד.
לאחר
המגיפה בסוף ספר שמואל, הולך דוד אל שדה ארונה היבוסי, שם נכתב: "וַיֹּ֤אמֶר
אֲרַ֨וְנָה֙ אֶל־דָּוִ֔ד יִקַּ֥ח וְיַ֛עַל אֲדֹנִ֥י הַמֶּ֖לֶךְ הַטּ֣וֹב (בעינו)
[בְּעֵינָ֑יו] רְאֵה֙ הַבָּקָ֣ר לָעֹלָ֔ה וְהַמֹּרִגִּ֛ים וּכְלֵ֥י הַבָּקָ֖ר
לָעֵצִֽים". (וכן במקבילה בדברי הימים א' כא, כג).
ה.
בקרבנו
של אליהו בהר הכרמל נכתב: "וַיִּבְנֶ֧ה אֶת־הָאֲבָנִ֛ים מִזְבֵּ֖חַ בְּשֵׁ֣ם
יְהוָ֑ה וַיַּ֣עַשׂ תְּעָלָ֗ה כְּבֵית֙ סָאתַ֣יִם זֶ֔רַע סָבִ֖יב לַמִּזְבֵּֽחַ׃ וַֽיַּעֲרֹ֖ךְ
אֶת־הָֽעֵצִ֑ים וַיְנַתַּח֙ אֶת־הַפָּ֔ר וַיָּ֖שֶׂם עַל־הָעֵצִֽים׃ וַיֹּ֗אמֶר
מִלְא֨וּ אַרְבָּעָ֤ה כַדִּים֙ מַ֔יִם וְיִֽצְק֥וּ עַל־הָעֹלָ֖ה
וְעַל־הָעֵצִ֑ים וַיֹּ֤אמֶר שְׁנוּ֙ וַיִּשְׁנ֔וּ וַיֹּ֥אמֶר שַׁלֵּ֖שׁוּ
וַיְשַׁלֵּֽשׁוּ׃ וַיֵּלְכ֣וּ הַמַּ֔יִם סָבִ֖יב לַמִּזְבֵּ֑חַ וְגַ֥ם
אֶת־הַתְּעָלָ֖ה מִלֵּא־מָֽיִם׃ וַיְהִ֣י ׀ בַּעֲל֣וֹת הַמִּנְחָ֗ה וַיִּגַּ֞שׁ
אֵלִיָּ֣הוּ הַנָּבִיא֮ וַיֹּאמַר֒ יְהוָ֗ה אֱלֹהֵי֙ אַבְרָהָם֙ יִצְחָ֣ק
וְיִשְׂרָאֵ֔ל הַיּ֣וֹם יִוָּדַ֗ע כִּֽי־אַתָּ֧ה אֱלֹהִ֛ים בְּיִשְׂרָאֵ֖ל
וַאֲנִ֣י עַבְדֶּ֑ךָ (ובדבריך) [וּבִדְבָרְךָ֣] עָשִׂ֔יתִי אֵ֥ת כׇּל־הַדְּבָרִ֖ים
הָאֵֽלֶּה׃ עֲנֵ֤נִי יְהוָה֙ עֲנֵ֔נִי וְיֵֽדְעוּ֙ הָעָ֣ם הַזֶּ֔ה כִּֽי־אַתָּ֥ה
יְהוָ֖ה הָאֱלֹהִ֑ים וְאַתָּ֛ה הֲסִבֹּ֥תָ אֶת־לִבָּ֖ם אֲחֹרַנִּֽית׃ וַתִּפֹּ֣ל
אֵשׁ־יְהוָ֗ה וַתֹּ֤אכַל אֶת־הָֽעֹלָה֙ וְאֶת־הָ֣עֵצִ֔ים וְאֶת־הָאֲבָנִ֖ים
וְאֶת־הֶעָפָ֑ר וְאֶת־הַמַּ֥יִם אֲשֶׁר־בַּתְּעָלָ֖ה לִחֵֽכָה׃ (מל"א, יח,
לב-לח). גם כאן מודגש כי מדובר בעולה וכי היא הוקרבה על גבי העצים.
ו.
נחמיה
(י, לג-לה) מזכיר את קרבן העצים בסמוך לקרבנות עולת התמיד: "וְהֶעֱמַ֤דְנוּ
עָלֵ֨ינוּ֙ מִצְוֹ֔ת לָתֵ֥ת עָלֵ֛ינוּ שְׁלִשִׁ֥ית הַשֶּׁ֖קֶל בַּשָּׁנָ֑ה
לַעֲבֹדַ֖ת בֵּ֥ית אֱלֹהֵֽינוּ׃ לְלֶ֣חֶם הַֽמַּעֲרֶ֡כֶת וּמִנְחַ֣ת הַתָּמִ֣יד
וּלְעוֹלַ֣ת הַ֠תָּמִיד הַשַּׁבָּת֨וֹת הֶחֳדָשִׁ֜ים לַמּוֹעֲדִ֗ים
וְלַקֳּדָשִׁים֙ וְלַ֣חַטָּא֔וֹת לְכַפֵּ֖ר עַל־יִשְׂרָאֵ֑ל וְכֹ֖ל מְלֶ֥אכֶת
בֵּית־אֱלֹהֵֽינוּ׃ וְהַגּוֹרָל֨וֹת הִפַּ֜לְנוּ עַל־קֻרְבַּ֣ן הָעֵצִ֗ים
הַכֹּהֲנִ֣ים הַלְוִיִּם֮ וְהָעָם֒ לְ֠הָבִיא לְבֵ֨ית אֱלֹהֵ֧ינוּ
לְבֵית־אֲבֹתֵ֛ינוּ לְעִתִּ֥ים מְזֻמָּנִ֖ים שָׁנָ֣ה בְשָׁנָ֑ה לְבַעֵ֗ר
עַל־מִזְבַּח֙ יְהוָ֣ה אֱלֹהֵ֔ינוּ כַּכָּת֖וּב בַּתּוֹרָֽה׃". (נראה אם כן
כי בתקופה זו הובן כי ה"מוקדה" הינו קרבן בפני עצמו).
לגבי עניין "עולה כליל"
שהוזכר בתחילת דברי, נראה מפשט חלק מהפסוקים בלשון התורה כי פירוש
"כליל" הינו כיסוי. (בלשון חז"ל קיבלה מילה זו משמעות של
"עטרה", כלומר כיסוי מיוחד[3]). להלן
רשימת האזכורים בתורה בלבד:
א.
שמות
כח, לא: וְעָשִׂ֛יתָ אֶת־מְעִ֥יל הָאֵפ֖וֹד כְּלִ֥יל תְּכֵֽלֶת׃
ב.
שמות
לט, כב: וַיַּ֛עַשׂ אֶת־מְעִ֥יל הָאֵפֹ֖ד מַעֲשֵׂ֣ה אֹרֵ֑ג כְּלִ֖יל תְּכֵֽלֶת׃
ג.
ויקרא
ו, טו: וְהַכֹּהֵ֨ן הַמָּשִׁ֧יחַ תַּחְתָּ֛יו מִבָּנָ֖יו יַעֲשֶׂ֣ה אֹתָ֑הּ
חׇק־עוֹלָ֕ם לַיהוָ֖ה כָּלִ֥יל תׇּקְטָֽר׃
ד.
ויקרא
ו, טז: וְכׇל־מִנְחַ֥ת כֹּהֵ֛ן כָּלִ֥יל תִּהְיֶ֖ה לֹ֥א תֵאָכֵֽל׃
ה.
במדבר
ד, ו: וְנָתְנ֣וּ עָלָ֗יו כְּסוּי֙ ע֣וֹר תַּ֔חַשׁ וּפָרְשׂ֧וּ בֶֽגֶד־כְּלִ֛יל
תְּכֵ֖לֶת מִלְמָ֑עְלָה וְשָׂמ֖וּ בַּדָּֽיו׃
ו.
דברים
יג, יז: וְאֶת־כׇּל־שְׁלָלָ֗הּ תִּקְבֹּץ֮ אֶל־תּ֣וֹךְ רְחֹבָהּ֒ וְשָׂרַפְתָּ֨
בָאֵ֜שׁ אֶת־הָעִ֤יר וְאֶת־כׇּל־שְׁלָלָהּ֙ כָּלִ֔יל לַיהוָ֖ה אֱלֹהֶ֑יךָ
וְהָיְתָה֙ תֵּ֣ל עוֹלָ֔ם לֹ֥א תִבָּנֶ֖ה עֽוֹד׃
ז.
דברים
לג, י: יוֹר֤וּ מִשְׁפָּטֶ֨יךָ֙ לְיַעֲקֹ֔ב וְתוֹרָתְךָ֖ לְיִשְׂרָאֵ֑ל יָשִׂ֤ימוּ
קְטוֹרָה֙ בְּאַפֶּ֔ךָ וְכָלִ֖יל עַֽל־מִזְבְּחֶֽךָ׃
ניתן לראות כי "כליל"
באזכורים א,ב,ה כי יכול להתחלף בכיסוי.
(באזכור ו, ניתן גם להחליף בכיסוי כמו
לשון חרם).
[1] על משקל זה ראו: https://he.wiktionary.org/wiki/%D7%A7%D7%98%D7%92%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%94:%D7%A7%D7%95%D6%B9%D7%98%D6%B0%D7%9C%D6%B8%D7%94_(%D7%9E%D7%A9%D7%A7%D7%9C) וכן ראה אבן עזרא שם.
[2] ר"י בכור שור על אתר:
"העולה על מוקדה – כלומר: באותה עולה
שצריכה להיות על מוקדה בלילה, אני מפרש לך דין זה, דהיינו תמיד של בין הערביים.
ובעולות נדבות הבאות סמוך לערב, שאין שהות ביום כדי לשורפן אמר לן הכתוב שמותר
בהקטר חלבים ואברים כל הלילה (משנה מגילה ב׳:ו׳). אף על פי שכתוב: ביום צותו את
בני ישראל להקריב את קרבניהם (ויקרא ז׳:ל״ח), ואין מקריבין קרבניהם אלא ביום, מגיד
לך דכיון שהקטיר והעלה מבעוד יום, יכול לשורפו כל הלילה. הוא הדין לתמיד של שחר,
אם צריך, אלא שדיבר בהווה. ואני ליישב לשון המקרא באתי."
[3] ראה ויקימילון, ערך
"כליל": https://he.wiktionary.org/wiki/%D7%9B%D7%9C%D7%99%D7%9C .
תגובות
הוסף רשומת תגובה