כי תשא

סמיכות פרשיות בפרשת כי תשא

כתוב בקיצור, יש להאריך:

סוף פרשת תצווה ותחילת פרשת כי תשא מהוות מעין נספחים למלאכת המשכן.

התורה מקשרת בין פרשיות סמוכות בקשרים אסוציאטיביים.

ראשית, בכל מקום בבניית המשכן תמיד יפורטו הכלים לפי סדר של זהב, כסף ונחושת (החל מפרשת תרומה וכלה בפקודי).

לכן גם בנספחים סדר הפרשיות הוא: מזבח הזהב, כסף הפקודים וכיור הנחושת.

כמו כן, בסוף פרשיית מזבח הקטורת נכתב כי המזבח משמש לכפרה: "וכפר אהרן על קרנתיו אחת בשנה מדם חטאת הכפרים אחת בשנה יכפר עליו לדרתיכם קדש קדשים הוא ליהוה" (שמות ל, י). לאחר מכן בפרשיית כסף הכיפורים מכונה הכסף "כסף הכיפורים" (טז) ומטרתו "לזכרון לפני ה' לכפר על נפשתיכם" (שם).

באותו האופן ניתן לומר גם על הכיור, שממימיו "ורחצו ידיהם ורגליהם ולא ימתו" (כא). במקום אחר מתוארת רחיצת הידיים לשם כפרה: "וכל זקני העיר ההוא הקרבים אל החלל ירחצו את ידיהם על העגלה הערופה בנחל וענו ואמרו ידינו לא שפכה [שפכו] את הדם הזה ועינינו לא ראו כפר לעמך ישראל אשר פדית יהוה ואל תתן דם נקי בקרב עמך ישראל ונכפר להם הדם" (דברים כא, ו-ט).

נראה ששלושת הכפרות נועדו לכפר על חטא העגל. מזבח הזהב מזכיר מאוד את עגל הזהב: עשוי מזהב ובעל קרניים. אהרון מכפר בדם הפר על קרנות המזבח על חטאי ישראל. כסף הכיפורים אמור למנוע "נגף", מילה אשר מופיעה עוד בהמשך, בחטא העגל: "ויגף יהוה את העם על אשר עשו את העגל אשר עשה אהרן" (שמות לב, לה). (אגב, גם הקטורת אמורה למנוע נגף, שנאמר: "ויאמר משה אל אהרן קח את המחתה ותן עליה אש מעל המזבח ושים קטרת והולך מהרה אל העדה וכפר עליהם כי יצא הקצף מלפני יהוה החל הנגף", במדבר יז יא). גם בני אהרון אולי רוחצים את ידיהם כדי לכפר על הדם, כמו שתואר מפרשת עגלה ערופה.

מתוך שהזכיר בכיור "ורחצו ידיהם ורגליהם ולא ימותו" מדבר כעת בשתי פרשיות נוספות (וכמעט זהות) המביאות איסור מיתה: שמן המשחה וקטורת הסמים.