הערה לפרשיות הקדושה בויקרא יז-כ

 בס"ד

פרשת נח

תשפ"ב

בסוף פרשת בראשית נכתב:

"וַיִּנָּחֶם יְהוָה כִּי עָשָׂה אֶת הָאָדָם בָּאָרֶץ וַיִּתְעַצֵּב אֶל לִבּוֹ. וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶמְחֶה אֶת הָאָדָם אֲשֶׁר בָּרָאתִי מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה מֵאָדָם עַד בְּהֵמָה עַד רֶמֶשׂ וְעַד עוֹף הַשָּׁמָיִם כִּי נִחַמְתִּי כִּי עֲשִׂיתִם" (בראשית ו', ו'-ז').

מדוע נמחו גם החיות בעוון האדם? שתי הצעות:

א. הפועל "מחיה" קיים גם לגבי "זכר עמלק":

"...תִּמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם לֹא תִּשְׁכָּח" (דברים כ"ה, י"ט).

ולגביו מצווה שאול המלך:

"כֹּה אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת פָּקַדְתִּי אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה עֲמָלֵק לְיִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר שָׂם לוֹ בַּדֶּרֶךְ בַּעֲלֹתוֹ מִמִּצְרָיִם. עַתָּה לֵךְ וְהִכִּיתָה אֶת עֲמָלֵק וְהַחֲרַמְתֶּם אֶת כָּל אֲשֶׁר לוֹ וְלֹא תַחְמֹל עָלָיו וְהֵמַתָּה מֵאִישׁ עַד אִשָּׁה מֵעֹלֵל וְעַד יוֹנֵק מִשּׁוֹר וְעַד שֶׂה מִגָּמָל וְעַד חֲמוֹר." (שמו"א ט"ו ב'-ג').

גם שאול שאל את עצמו למה צריכים למחות את החיות בגלל חטאי האדם...

לענייננו, כדי למחות זכר, יש צורך למחוק גם את כל מי שהיה עם האדם החוטא. והחיות היו ביחד עם האדם, שנאמר:

"וַיִּצֶר יְהוָה אֱלֹהִים מִן הָאֲדָמָה כָּל חַיַּת הַשָּׂדֶה וְאֵת כָּל עוֹף הַשָּׁמַיִם וַיָּבֵא אֶל הָאָדָם לִרְאוֹת מַה יִּקְרָא לוֹ וְכֹל אֲשֶׁר יִקְרָא לוֹ הָאָדָם נֶפֶשׁ חַיָּה הוּא שְׁמוֹ." (בראשית ב', י"ט).

ציווי דומה קיים בעיר הנידחת:

"הַכֵּה תַכֶּה אֶת יֹשְׁבֵי הָעִיר ההוא [הַהִיא] לְפִי חָרֶב הַחֲרֵם אֹתָהּ וְאֶת כָּל אֲשֶׁר בָּהּ וְאֶת בְּהֶמְתָּהּ לְפִי חָרֶב" (דברים י"ג, ט"ז).

כנראה שגם שם יש צורך למחות את זכרם.

(הקושי בפירוש זה הוא שבמבול לא נכתב שצריך למחות את הזכר...)

ב. קיימים מקרים בהם נענשים בע"ח על פשיעה:

"וְכִי יִגַּח שׁוֹר אֶת אִישׁ אוֹ אֶת אִשָּׁה וָמֵת סָקוֹל יִסָּקֵל הַשּׁוֹר וְלֹא יֵאָכֵל אֶת בְּשָׂרוֹ וּבַעַל הַשּׁוֹר נָקִי" (שמות כ"א, כ"ח)

נראה שהתורה מתייחסת לנזקי בע"ח ברשות האדם כנזקי בעל החיים עצמו.

לכן גם נכתב לאחר המבול (כלומר, לאחר שהעניש את כל החיות, פירש להם כיצד לנהוג מעתה):

"וְאַךְ אֶת דִּמְכֶם לְנַפְשֹׁתֵיכֶם אֶדְרֹשׁ מִיַּד כָּל חַיָּה אֶדְרְשֶׁנּוּ וּמִיַּד הָאָדָם מִיַּד אִישׁ אָחִיו אֶדְרֹשׁ אֶת נֶפֶשׁ הָאָדָם" (בראשית ט', ה')

כלומר, לפני המבול בני האדם לא שמרו על החיות שברשותם, שהלכו והזיקו.