הערה לפרשיות הקדושה בויקרא יז-כ

 בס"ד

עליות משה להר סיני

פז בורשטיין – חשוון תשפ"ב

 

לאחר צפייה בגישה כופרת לעניין הנמצאת אצל יגאל בן נון[1] הלכתי לבדוק האם ניתן לפשר על הקשיים בעליות משה להר סיני.

האמנם עליות משה משקפות גלגול מיתוס המתאר עליה יחידה?

 

המפגש הראשון של ישראל עם "חורב", המזוהה לעיתים כסיני, הינו ברפידים:

שמות י"ז, ה'-ו':

וַיֹּאמֶר י"י אֶל-מֹשֶׁה, עֲבֹר לִפְנֵי הָעָם, וְקַח אִתְּךָ, מִזִּקְנֵי יִשְׂרָאֵל; וּמַטְּךָ, אֲשֶׁר הִכִּיתָ בּוֹ אֶת-הַיְאֹר--קַח בְּיָדְךָ, וְהָלָכְתָּ. הִנְנִי עֹמֵד לְפָנֶיךָ שָּׁם עַל-הַצּוּר, בְּחֹרֵב, וְהִכִּיתָ בַצּוּר וְיָצְאוּ מִמֶּנּוּ מַיִם, וְשָׁתָה הָעָם; וַיַּעַשׂ כֵּן מֹשֶׁה, לְעֵינֵי זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל.

נראה שמושג "חורב" מתייחס לאזור כללי במדבר (לשון חרבה, יובש) שבו היה הר סיני. לכן הר זה נקרא גם "הר חורב". (ראה איזכורים של "חורב" בהקשר זה במקרא).

[עדכון 05.06.22 - קצת קשה לטעון שחורב כאן אינו מתייחס להר סיני, והרי גם בנבואת ההקדשה  וגם במהלך ספר דברים מכונה הר סיני בשם זה. לכן נראה לי לפרש שה' עמד על הצור בחורב - כלומר בהר סיני ומשה הכה בצור שברפידים. ושני הצורים אינם אותו הצור.]

לכן בפסוקים לעיל אין משמעות הדבר שמשה עלה להר סיני, אלא הלך לאזור הצחיח "חורב" ושם הוציא מים. (דבר המעצים את הנס). הם קוראים למקום הנס "מסה ומריבה"[2].

 

לאחר מכן עלייה (1) של משה לסיני, נמצאת בהגיעם להר. מטרתה היא דברי פתיחה לעתיד לקרות. התאריך הוא ר"ח סיוון[3].

שם י"ט, ג'-ח1':

וּמֹשֶׁה עָלָה, אֶל-הָא-להים; וַיִּקְרָא אֵלָיו י"י, מִן-הָהָר לֵאמֹר, כֹּה תֹאמַר לְבֵית יַעֲקֹב, וְתַגֵּיד לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל. אַתֶּם רְאִיתֶם, אֲשֶׁר עָשִׂיתִי לְמִצְרָיִם; וָאֶשָּׂא אֶתְכֶם עַל-כַּנְפֵי נְשָׁרִים, וָאָבִא אֶתְכֶם אֵלָי. וְעַתָּה, אִם-שָׁמוֹעַ תִּשְׁמְעוּ בְּקֹלִי, וּשְׁמַרְתֶּם, אֶת-בְּרִיתִי--וִהְיִיתֶם לִי סְגֻלָּה מִכָּל-הָעַמִּים, כִּי-לִי כָּל-הָאָרֶץ.  וְאַתֶּם תִּהְיוּ-לִי מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים, וְגוֹי קָדוֹשׁ:  אֵלֶּה, הַדְּבָרִים, אֲשֶׁר תְּדַבֵּר, אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.  וַיָּבֹא מֹשֶׁה, וַיִּקְרָא לְזִקְנֵי הָעָם; וַיָּשֶׂם לִפְנֵיהֶם, אֵת כָּל-הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, אֲשֶׁר צִוָּהוּ, י"י.  וַיַּעֲנוּ כָל-הָעָם יַחְדָּו וַיֹּאמְרוּ, כֹּל אֲשֶׁר-דִּבֶּר י"י נַעֲשֶׂה

משה עולה, מקבל מסר מהקב"ה ונותן אותו לישראל.

 

מטרת עלייה (2) של משה היא ציווי ההתנהגות בעת התגלות ה' בהר.

שם, ח2'-ט"ו:

וַיָּשֶׁב מֹשֶׁה אֶת דִּבְרֵי הָעָם אֶל י"י. וַיֹּאמֶר י"י אֶל מֹשֶׁה הִנֵּה אָנֹכִי בָּא אֵלֶיךָ בְּעַב הֶעָנָן בַּעֲבוּר יִשְׁמַע הָעָם בְּדַבְּרִי עִמָּךְ וְגַם בְּךָ יַאֲמִינוּ לְעוֹלָם וַיַּגֵּד מֹשֶׁה אֶת דִּבְרֵי הָעָם אֶל י"י. וַיֹּאמֶר י"י אֶל מֹשֶׁה לֵךְ אֶל הָעָם וְקִדַּשְׁתָּם הַיּוֹם וּמָחָר וְכִבְּסוּ שִׂמְלֹתָם. וְהָיוּ נְכֹנִים לַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי כִּי בַּיּוֹם הַשְּׁלִשִׁי יֵרֵד י"י לְעֵינֵי כָל הָעָם עַל הַר סִינָי. וְהִגְבַּלְתָּ אֶת הָעָם סָבִיב לֵאמֹר הִשָּׁמְרוּ לָכֶם עֲלוֹת בָּהָר וּנְגֹעַ בְּקָצֵהוּ כָּל הַנֹּגֵעַ בָּהָר מוֹת יוּמָת. לֹא תִגַּע בּוֹ יָד כִּי סָקוֹל יִסָּקֵל אוֹ יָרֹה יִיָּרֶה אִם בְּהֵמָה אִם אִישׁ לֹא יִחְיֶה בִּמְשֹׁךְ הַיֹּבֵל הֵמָּה יַעֲלוּ בָהָר. וַיֵּרֶד מֹשֶׁה מִן הָהָר אֶל הָעָם וַיְקַדֵּשׁ אֶת הָעָם וַיְכַבְּסוּ שִׂמְלֹתָם. וַיֹּאמֶר אֶל הָעָם הֱיוּ נְכֹנִים לִשְׁלֹשֶׁת יָמִים אַל תִּגְּשׁוּ אֶל אִשָּׁה.

גם פה מתוארת עלייה ("וישב") וירידה. "נוכחות ה'" ביום השלישי מיוצגת על ידי ענן.

 

לגבי הכפילות בין "וַיָּשֶׁב מֹשֶׁה אֶת דִּבְרֵי הָעָם אֶל י"י" לבין "וַיַּגֵּד מֹשֶׁה אֶת דִּבְרֵי הָעָם אֶל י"י" מתרץ הרד"צ הופמן בשם הרמב"ן על אתר:

וישב משה – משה שב והלך אל ההר כדי להביא את דברי העם אל ה׳, וראה להלן. לדעת רמב״ן אין במשפט ״ויגד משה את-דברי העם״ שבפסוק הבא משום חזרה על ״וישב משה את-דברי העם״ האמור כאן, אלא ״ששב (משה) לפניו אל ההר עם מענה העם, והנה הכל גלוי לפניו ולא שאלו, מה ענה לך העם הזה... ובבואו לפניו אמר ה׳ ית׳ ׳הנה אנכי בא אליך בעב הענן בעבור ישמע העם בדברי עמך וגם בך יאמינו לעולם׳, ואז הגיד (משה) לפניו ואמר, רבונו של עולם, בניך מאמינים והם מקבלים עליהם כל אשר תדבר״. ורמב״ן משוה פסוקנו עם האמור בפרשת המרגלים ״וישיבו אתם דבר״. ורק אחרי משפט-הביניים ״ויראום את-פרי הארץ״ נאמר ״ויספרו-לו ויאמרו״, כלומר לא מיד מסרו את הבשורה שהביאו עמהם אל שולחיהם. על פי דרך זו נאמר אפוא כאן תחילה בפסוק ח ״וישב משה״ וגו׳ – משה חוזר אל ה׳ כשתשובת העם בידו, אך בלא למסור תשובה זו מיד עם הגיעו לשם, שכן אף כי כמובן ידע ה׳ על קבלת העם את תנאיו, ביקש לומר למשה תחילה, באיזו דרך בדעתו לגלות רצונו לעם, למען ישמעו ויאמינו באמונה שלמה לנצח. רק אחרי דברי ה׳ אלה, רק אז ״ויגד משה״, מסר משה את תשובת העם, וה׳ ציווהו כיצד להכין את העם למתן תורה.

 

לאחר מכן (פס' ט"ז-י"ט) בא תיאור התגלות ה' על הר סיני עם ענן, הגורם לחרדת ישראל, ואש, הגורמת לחרדת ההר.

עלייה (3) באה כדי להזהיר שנית את בני ישראל מהתקרבות אל ההר. לאחריה באה ירידה. התאריך הוא ג' בסיוון.

שם, ט"ז-כ"ה:

וַיְהִי בַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי בִּהְיֹת הַבֹּקֶר וַיְהִי קֹלֹת וּבְרָקִים וְעָנָן כָּבֵד עַל הָהָר וְקֹל שֹׁפָר חָזָק מְאֹד וַיֶּחֱרַד כָּל הָעָם אֲשֶׁר בַּמַּחֲנֶה. וַיּוֹצֵא מֹשֶׁה אֶת הָעָם לִקְרַאת הָא-להים מִן הַמַּחֲנֶה וַיִּתְיַצְּבוּ בְּתַחְתִּית הָהָר. וְהַר סִינַי עָשַׁן כֻּלּוֹ מִפְּנֵי אֲשֶׁר יָרַד עָלָיו י"י בָּאֵשׁ וַיַּעַל עֲשָׁנוֹ כְּעֶשֶׁן הַכִּבְשָׁן וַיֶּחֱרַד כָּל הָהָר מְאֹד. וַיְהִי קוֹל הַשּׁוֹפָר הוֹלֵךְ וְחָזֵק מְאֹד מֹשֶׁה יְדַבֵּר וְהָא-להים יַעֲנֶנּוּ בְקוֹל.

וַיֵּרֶד י"י עַל הַר סִינַי אֶל רֹאשׁ הָהָר וַיִּקְרָא י"י לְמֹשֶׁה אֶל רֹאשׁ הָהָר וַיַּעַל מֹשֶׁה. וַיֹּאמֶר י"י אֶל מֹשֶׁה רֵד הָעֵד בָּעָם פֶּן יֶהֶרְסוּ אֶל י"י לִרְאוֹת וְנָפַל מִמֶּנּוּ רָב. וְגַם הַכֹּהֲנִים הַנִּגָּשִׁים אֶל י"י יִתְקַדָּשׁוּ פֶּן יִפְרֹץ בָּהֶם י"י. וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל י"י לֹא יוּכַל הָעָם לַעֲלֹת אֶל הַר סִינָי כִּי אַתָּה הַעֵדֹתָה בָּנוּ לֵאמֹר הַגְבֵּל אֶת הָהָר וְקִדַּשְׁתּוֹ. וַיֹּאמֶר אֵלָיו י"י לֶךְ רֵד וְעָלִיתָ אַתָּה וְאַהֲרֹן עִמָּךְ וְהַכֹּהֲנִים וְהָעָם אַל יֶהֶרְסוּ לַעֲלֹת אֶל י"י פֶּן יִפְרָץ בָּם. וַיֵּרֶד מֹשֶׁה אֶל הָעָם וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם.

שאלות:

1. מה עניין "מֹשֶׁה יְדַבֵּר וְהָא-להים יַעֲנֶנּוּ בְקוֹל"? הרי משה כבר מסר את דברי ה' אל העם בפסוק ט"ו.

2. מה עניין אהרון?

3. מה עניין הכהנים?

4. מה ההבדל בין "וְהַר סִינַי עָשַׁן כֻּלּוֹ מִפְּנֵי אֲשֶׁר יָרַד עָלָיו י"י בָּאֵשׁ" לבין "וַיֵּרֶד י"י עַל הַר סִינַי אֶל רֹאשׁ הָהָר"?

 

נתחיל בדברי הרמב"ן על פסוקנו:

ועל דרך הפשט לא ידבר בזה עדיין, אבל ירד השם הנכבד אל ההר ביום השלישי, והוציא משה את העם מן המחנה לקראת הכבוד הנראה להם, ויתיצבו הם בתחתית ההר (שמות י״ט:י״ז), ומשה עלה למעלה קרוב לראש ההר ששם הכבוד מחיצה לעצמו ומדבר עם ישראל להורותם מה יעשו, וישראל שומעים קול הא-להים שעונה אותו ויצונו, והם לא יבינו מה יאמר לו, ויצוה אותו בצואות האמורות אחרי כן בפרשה: רד העד בעם וגו׳ (שמות י״ט:כ״א), לך רד ועלית אתה ואהרן עמך וגו׳ (שמות י״ט:כ״ד). והיה זה קודם מתן תורה וגם בשעת הדברות, כי משה לא עלה אל ראש ההר אל הערפל אשר שם הא-להים רק לאחר מתן תורה. וכן אמר: אנכי עומד בין י״י וביניכם בעת ההיא להגיד לכם את דבר י״י כי יראתם מפני האש ולא עליתם בהר (דברים ה׳, ה׳), כאשר עליתי אני.

הרמב"ן מתייחס לפסוקים בדברים ה':

דברים ה', ד'-ה':

ד פָּנִים בְּפָנִים, דִּבֶּר י"י עִמָּכֶם בָּהָר--מִתּוֹךְ הָאֵשׁ.  ה אָנֹכִי עֹמֵד בֵּין-י"י וּבֵינֵיכֶם, בָּעֵת הַהִוא, לְהַגִּיד לָכֶם, אֶת-דְּבַר י"י:  כִּי יְרֵאתֶם מִפְּנֵי הָאֵשׁ, וְלֹא-עֲלִיתֶם בָּהָר לֵאמֹר.

לשיטתו, היו שתי רמות בהר סיני, אליהן צריך "לעלות": רמה ראשונה היא במעלה ההר לפני הענן, ואילו הדרגה השנייה היא בענן עצמו שבראש ההר שם נמצאת השכינה[4] (פס' כ' – "וַיֵּרֶד י"י עַל הַר סִינַי אֶל רֹאשׁ הָהָר"). הנתון הזה משתלב היטב בהמשך הפסוקים ומסביר אותם.

 

תשובה לשאלה 1 היא[5] שהקב"ה קיים את "וַיֹּאמֶר י"י אֶל מֹשֶׁה הִנֵּה אָנֹכִי בָּא אֵלֶיךָ בְּעַב הֶעָנָן בַּעֲבוּר יִשְׁמַע הָעָם בְּדַבְּרִי עִמָּךְ וְגַם בְּךָ יַאֲמִינוּ לְעוֹלָם" (י"ט, ט). הדיבור היה כאמור (לפי הרמב"ן) באזהרה החוזרת שבפסוקים כ'-כ"ד.

תשובה לשאלה 2 יכולה להתברר לדעתי מפסוקים דומים בהקדשת משה על הר סיני.

שמות ד', י"ג-י"ד:

וַיֹּאמֶר בִּי אֲדֹנָי שְׁלַח נָא בְּיַד תִּשְׁלָח. וַיִּחַר אַף י"י בְּמֹשֶׁה וַיֹּאמֶר הֲלֹא אַהֲרֹן אָחִיךָ הַלֵּוִי יָדַעְתִּי כִּי דַבֵּר יְדַבֵּר הוּא וְגַם הִנֵּה הוּא יֹצֵא לִקְרָאתֶךָ וְרָאֲךָ וְשָׂמַח בְּלִבּוֹ.

גם במקרה זה משה מסרב להיות האדם שמשכנע את העם (שם – להנהיג את העם, כאן – להזהיר את העם). הקב"ה שומע את הסירוב ומצרף את אהרון אל משה. אהרון הוא בתפקיד המדבר, וכאשר משה מסרב לדבר – אהרון מגיע. אהרון עולה בעלייה הבאה, עלייה (4).

לגבי שאלה 3, אכן במבט ראשון לא מובן ההבדל שבין אהרון לשאר הכהנים. אביא שוב את דברי רד"צ הופמן:

...הן התורה מדברת במקומות הרבה על אודות כהנים שלגביהם כלל לא יעלה על הדעת, שהכוונה לאהרן ולבניו. מלכי-צדק מלך שלם נקרא ״כהן״ (בראשית י״ד:י״ח), פוטי פרע הוא ״כהן און״ (בראשית מ״א:מ״ה), יתרו חותן משה נקרא ״כהן״ (למעלה ב׳:ט״ז ועוד), ואדמותיהם של כהני מצרים לא נמכרו לפרעה (בראשית מ״ז:כ״ב). נמצינו למדים שמשמע השם ״כהן״ במקרא הוא – משרת אלוהות כלשהי. ומכיוון שאין להעלות על הדעת, שבמשך כל ימי שעבוד מצרים, ובימים שבין יציאת מצרים ובין מתן-תורה, לא היו להם לישראל כהנים, בשעה שלכל עם ועם כהנים משלו, אין כל ספק שצריך להבין במלה ״כהנים״ שבכאן את כהני ישראל שבאותו הזמן, ואין לקבוע בוודאות, מי היו...ומכיוון שלא נאמר כאן, מי היו הכהנים בתקופה ההיא, מוכח שבן התקופה כתב את הדברים בשביל בני זמנו שלו, דהיינו בשביל אנשים שבשבילם פירוט כזה יהיה מיותר לגמרי. ואלו דובר כאן באהרן, הוא היה צריך להיזכר לפחות פעם מוכתר בתואר ״הכהן״, והנה בפסוק כד הכתוב מעמידו בניגוד לכהנים.

(ניתן להוסיף לרשימת הכהנים שאינם משבט לוי את בני דוד בשמו"ב ח', י"ח, אך זה לא מוכרח. ראה את דברי פרופ' יהודה אליצור כאן[6]).

לפי המשך דברי רד"צ, ה"התקדשות" שלהם, שלכאורה אומרת שעליהם להתכונן לעלייה לא סותרת את העובדה שאסור להם לעלות:

עליהם להיות מזומנים, להישאר איש איש במקום שנקבע לו, כדי להיות מוכן לשמור על הסדר. לכהנים אלה שבהר סיני היה אפוא אותו התפקיד שהוטל מאוחר יותר (במדבר ג׳:ה׳ ואילך; י״ח:א׳ ואילך) על הכהנים ועל הלויים. גם עליהם הוטלה השמירה על הקודש – שלא יתקרב אליו זר.

בעניין שאלה 4, כפילות הירידה ניתנת להסבר ע"י סיפור כפול. הסיפור השני בא לפרט את הסיפור הראשון:

טבלה א' – הסיפור הכפול שבהתגלות

פס' ט"ז-י"ט	פס' כ'-כ"ד
(טז) וַיְהִי בַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי בִּהְיֹת הַבֹּקֶר וַיְהִי קֹלֹת וּבְרָקִים וְעָנָן כָּבֵד עַל הָהָר וְקֹל שֹׁפָר חָזָק מְאֹד וַיֶּחֱרַד כָּל הָעָם אֲשֶׁר בַּמַּחֲנֶה. (יז) וַיּוֹצֵא מֹשֶׁה אֶת הָעָם לִקְרַאת הָא-להים מִן הַמַּחֲנֶה וַיִּתְיַצְּבוּ בְּתַחְתִּית הָהָר. (יח) וְהַר סִינַי עָשַׁן כֻּלּוֹ מִפְּנֵי אֲשֶׁר יָרַד עָלָיו י"י בָּאֵשׁ וַיַּעַל עֲשָׁנוֹ כְּעֶשֶׁן הַכִּבְשָׁן וַיֶּחֱרַד כָּל הָהָר מְאֹד. (יט) וַיְהִי קוֹל הַשּׁוֹפָר הוֹלֵךְ וְחָזֵק	(כ) וַיֵּרֶד י"י עַל הַר סִינַי אֶל רֹאשׁ הָהָר
מֹשֶׁה יְדַבֵּר וְהָא-להים יַעֲנֶנּוּ בְקוֹל.	וַיִּקְרָא י"י לְמֹשֶׁה אֶל רֹאשׁ הָהָר וַיַּעַל מֹשֶׁה. (כא) וַיֹּאמֶר י"י אֶל מֹשֶׁה רֵד הָעֵד בָּעָם פֶּן יֶהֶרְסוּ אֶל י"י לִרְאוֹת וְנָפַל מִמֶּנּוּ רָב. (כב) וְגַם הַכֹּהֲנִים הַנִּגָּשִׁים אֶל י"י יִתְקַדָּשׁוּ פֶּן יִפְרֹץ בָּהֶם י"י. (כג) וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל י"י לֹא יוּכַל הָעָם לַעֲלֹת אֶל הַר סִינָי כִּי אַתָּה הַעֵדֹתָה בָּנוּ לֵאמֹר הַגְבֵּל אֶת הָהָר וְקִדַּשְׁתּוֹ. (כד) וַיֹּאמֶר אֵלָיו י"י לֶךְ רֵד וְעָלִיתָ אַתָּה וְאַהֲרֹן עִמָּךְ וְהַכֹּהֲנִים וְהָעָם אַל יֶהֶרְסוּ לַעֲלֹת אֶל י"י פֶּן יִפְרָץ בָּם.

 

כלומר, הסיפור הראשון מוסר מידע אודות עוצמת המעמד, בניגוד לסיפור השני המתאר ביתר פירוט את השיח בין ה' למשה. כל סיפור מרבה בעניין אחד וממעיט בשני.

 

לפי סדר הפרשיות, מתחילים כעת עשרת הדיברות ולאחר מכן נאמר:

כ', י"ד-י"ז

וְכָל הָעָם רֹאִים אֶת הַקּוֹלֹת וְאֶת הַלַּפִּידִם וְאֵת קוֹל הַשֹּׁפָר וְאֶת הָהָר עָשֵׁן וַיַּרְא הָעָם וַיָּנֻעוּ וַיַּעַמְדוּ מֵרָחֹק. וַיֹּאמְרוּ אֶל מֹשֶׁה דַּבֵּר אַתָּה עִמָּנוּ וְנִשְׁמָעָה וְאַל יְדַבֵּר עִמָּנוּ א-להים פֶּן נָמוּת. וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל הָעָם אַל תִּירָאוּ כִּי לְבַעֲבוּר נַסּוֹת אֶתְכֶם בָּא הָא-להים וּבַעֲבוּר תִּהְיֶה יִרְאָתוֹ עַל פְּנֵיכֶם לְבִלְתִּי תֶחֱטָאוּ. וַיַּעֲמֹד הָעָם מֵרָחֹק וּמֹשֶׁה נִגַּשׁ אֶל הָעֲרָפֶל אֲשֶׁר שָׁם הָא-להים.

לפי פירוש הכתב והקבלה, פרשה זו מדברת על מה שקרה קודם לעשרת הדיברות. הפסוק נכתב בעבר מוקדם (Perfect) ולכן הנושא (כל העם) קודם לנשוא (רואים).

פירוש זה מתבסס על דברי הרמב"ן המובאים בפירושו:

כבר הכריח הרמב״ן ממשמעות הכתובים, שאין מקראות אלה מדברים ממה שהיה אחר מתן תורה, ואין זה הענין מה שנאמר, בפ׳ ואתחנן ותקרבון אלי אם יוספים אנחנו לשמוע וגו׳, כי אמנם וכל העם רואים ויאמרו אל משה היה קודם מתן תורה, והסדר בחומש דברים כך הוא, בבוקר היו קולות וברקים וקול שופר ואז היו ישראל עדיין במקום תחנותם, ומשה חזק לבבם והוציאם לקראת א-להים ויתיצבו בתחתית ההר, ובהיותם שם נתחזק קול השופר מאד ואז אמרו אליו אל ידבר עמנו א-להים, ואז אמר להם משה אל תיראו, ואף שחזקם משה בדבריו לא רצו להתקרב אל הגבול אבל עמדו מרחוק ואז נגש משה אל הערפל, ואז דיבר א-להים הדברות, עכ״ד.

הכתב והקבלה מקשה על פירוש הרמב"ן, שהרי הקב"ה חוזר על ציווי הזהירות למשה. ואם ישראל פחדו להתקרב, מה מקומה של האזהרה החוזרת?

הכתב והקבלה מחלק כמו במדרש בין שני דברות ראשונים לבין השאר (ע"ש). אך נ"ל לתרץ באופן הבא:

טבלה ב' – כרונולוגיית עלייה (3) ו-(4)

נושא	שמות י"ט, ט"ז-י"ט	שמות י"ט, כ'-כ"ד	שמות כ', א'-י"ג	שמות כ', י"ד-י"ז	דברים ד'	דברים ה'
הכנה לירידת ה' (קולות, ברקים, ענן כבד וקול שופר).	(טז) וַיְהִי בַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי בִּהְיֹת הַבֹּקֶר וַיְהִי קֹלֹת וּבְרָקִים וְעָנָן כָּבֵד עַל הָהָר וְקֹל שֹׁפָר חָזָק מְאֹד וַיֶּחֱרַד כָּל הָעָם אֲשֶׁר בַּמַּחֲנֶה. (יז) וַיּוֹצֵא מֹשֶׁה אֶת הָעָם לִקְרַאת הָא-להים מִן הַמַּחֲנֶה וַיִּתְיַצְּבוּ בְּתַחְתִּית הָהָר.			(יד) וְכָל הָעָם רֹאִים אֶת הַקּוֹלֹת וְאֶת הַלַּפִּידִם וְאֵת קוֹל הַשֹּׁפָר	(יא) וַתִּקְרְבוּן וַתַּעַמְדוּן תַּחַת הָהָר וְהָהָר בֹּעֵר בָּאֵשׁ עַד לֵב הַשָּׁמַיִם חֹשֶׁךְ עָנָן וַעֲרָפֶל
ירידת ה' (עשן).	(יח) וְהַר סִינַי עָשַׁן כֻּלּוֹ מִפְּנֵי אֲשֶׁר יָרַד עָלָיו י"י בָּאֵשׁ וַיַּעַל עֲשָׁנוֹ כְּעֶשֶׁן הַכִּבְשָׁן וַיֶּחֱרַד כָּל הָהָר מְאֹד. (יט) וַיְהִי קוֹל הַשּׁוֹפָר הוֹלֵךְ וְחָזֵק	(כ) וַיֵּרֶד י"י עַל הַר סִינַי אֶל רֹאשׁ הָהָר		וְאֶת הָהָר עָשֵׁן וַיַּרְא הָעָם וַיָּנֻעוּ וַיַּעַמְדוּ מֵרָחֹק.
שיחת ה' ומשה	מֹשֶׁה יְדַבֵּר וְהָא-להים יַעֲנֶנּוּ בְקוֹל.	וַיִּקְרָא י"י לְמֹשֶׁה אֶל רֹאשׁ הָהָר וַיַּעַל מֹשֶׁה. (כא) וַיֹּאמֶר י"י אֶל מֹשֶׁה רֵד הָעֵד בָּעָם פֶּן יֶהֶרְסוּ אֶל י"י לִרְאוֹת וְנָפַל מִמֶּנּוּ רָב. (כב) וְגַם הַכֹּהֲנִים הַנִּגָּשִׁים אֶל י"י יִתְקַדָּשׁוּ פֶּן יִפְרֹץ בָּהֶם י"י. (כג) וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל י"י לֹא יוּכַל הָעָם לַעֲלֹת אֶל הַר סִינָי כִּי אַתָּה הַעֵדֹתָה בָּנוּ לֵאמֹר הַגְבֵּל אֶת הָהָר וְקִדַּשְׁתּוֹ. (כד) וַיֹּאמֶר אֵלָיו י"י לֶךְ רֵד וְעָלִיתָ אַתָּה וְאַהֲרֹן עִמָּךְ וְהַכֹּהֲנִים וְהָעָם אַל יֶהֶרְסוּ לַעֲלֹת אֶל י"י פֶּן יִפְרָץ בָּם.
ירידת משה		כה וַיֵּרֶד מֹשֶׁה אֶל הָעָם וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם.
ישראל מודיעים למשה על פחדם				(טו) וַיֹּאמְרוּ אֶל מֹשֶׁה דַּבֵּר אַתָּה עִמָּנוּ וְנִשְׁמָעָה וְאַל יְדַבֵּר עִמָּנוּ א-להים פֶּן נָמוּת. (טז) וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל הָעָם אַל תִּירָאוּ כִּי לְבַעֲבוּר נַסּוֹת אֶתְכֶם בָּא הָא-להים וּבַעֲבוּר תִּהְיֶה יִרְאָתוֹ עַל פְּנֵיכֶם לְבִלְתִּי תֶחֱטָאוּ. (יז) וַיַּעֲמֹד הָעָם מֵרָחֹק		(יט) וַיְהִי כְּשָׁמְעֲכֶם אֶת הַקּוֹל מִתּוֹךְ הַחֹשֶׁךְ וְהָהָר בֹּעֵר בָּאֵשׁ וַתִּקְרְבוּן אֵלַי כָּל רָאשֵׁי שִׁבְטֵיכֶם וְזִקְנֵיכֶם. (כ) וַתֹּאמְרוּ הֵן הֶרְאָנוּ י"י אֱלֹהֵינוּ אֶת כְּבֹדוֹ וְאֶת גָּדְלוֹ וְאֶת קֹלוֹ שָׁמַעְנוּ מִתּוֹךְ הָאֵשׁ הַיּוֹם הַזֶּה רָאִינוּ כִּי יְדַבֵּר א-להים אֶת הָאָדָם וָחָי. (כא) וְעַתָּה לָמָּה נָמוּת כִּי תֹאכְלֵנוּ הָאֵשׁ הַגְּדֹלָה הַזֹּאת אִם יֹסְפִים אֲנַחְנוּ לִשְׁמֹעַ אֶת קוֹל י"י אֱלֹהֵינוּ עוֹד וָמָתְנוּ. (כב) כִּי מִי כָל בָּשָׂר אֲשֶׁר שָׁמַע קוֹל א-להים חַיִּים מְדַבֵּר מִתּוֹךְ הָאֵשׁ כָּמֹנוּ וַיֶּחִי. (כג) קְרַב אַתָּה וּשֲׁמָע אֵת כָּל אֲשֶׁר יֹאמַר י"י אֱלֹהֵינוּ וְאַתְּ תְּדַבֵּר אֵלֵינוּ אֵת כָּל אֲשֶׁר יְדַבֵּר י"י אֱלֹהֵינוּ אֵלֶיךָ וְשָׁמַעְנוּ וְעָשִׂינוּ. (כד) וַיִּשְׁמַע י"י אֶת קוֹל דִּבְרֵיכֶם בְּדַבֶּרְכֶם אֵלָי וַיֹּאמֶר י"י אֵלַי שָׁמַעְתִּי אֶת קוֹל דִּבְרֵי הָעָם הַזֶּה אֲשֶׁר דִּבְּרוּ אֵלֶיךָ הֵיטִיבוּ כָּל אֲשֶׁר דִּבֵּרוּ...
משה עולה				וּמֹשֶׁה נִגַּשׁ אֶל הָעֲרָפֶל אֲשֶׁר שָׁם הָא-להים.
עשרת הדברות ופרשת משפטים			(א) וַיְדַבֵּר א-להים אֵת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה לֵאמֹר...		(יב) וַיְדַבֵּר י"י אֲלֵיכֶם מִתּוֹךְ הָאֵשׁ קוֹל דְּבָרִים אַתֶּם שֹׁמְעִים וּתְמוּנָה אֵינְכֶם רֹאִים זוּלָתִי קוֹל. (יג) וַיַּגֵּד לָכֶם אֶת בְּרִיתוֹ אֲשֶׁר צִוָּה אֶתְכֶם לַעֲשׂוֹת עֲשֶׂרֶת הַדְּבָרִים	(כז) וְאַתָּה פֹּה עֲמֹד עִמָּדִי וַאֲדַבְּרָה אֵלֶיךָ אֵת כָּל הַמִּצְוָה וְהַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר תְּלַמְּדֵם וְעָשׂוּ בָאָרֶץ אֲשֶׁר אָנֹכִי נֹתֵן לָהֶם לְרִשְׁתָּהּ. (כח) וּשְׁמַרְתֶּם לַעֲשׂוֹת כַּאֲשֶׁר צִוָּה י"י אֱלֹהֵיכֶם אֶתְכֶם לֹא תָסֻרוּ יָמִין וּשְׂמֹאל.

 

הסבר:

א. הסיפור מתחיל בהכנה להתגלות (קולות, ברקים, ענן כבד וקול שופר). ייתכן שהענן הכבד היה לאחר הקולות והברקים. כשהיה הענן היתה אפלה (דברים ד).

ב. העם נחרד אך משה אוסף אותו מסביב להר.

ג. כעת  ה' "בא בעשן" ומשה עולה אליו. ה' מדבר איתו לעיני כל ישראל לא להתקרב להר.

ד. ישראל מפחדים ומתרחקים בגלל הנאמר בסעיף ג' (עשן, אש וציווי להתרחק). לכן נאמר: "וְכָל הָעָם רֹאִים אֶת הַקּוֹלֹת וְאֶת הַלַּפִּידִם וְאֵת קוֹל הַשֹּׁפָר וְאֶת הָהָר עָשֵׁן וַיַּרְא הָעָם וַיָּנֻעוּ וַיַּעַמְדוּ מֵרָחֹק." – רק אחרי שהיה גם עשן והתגלות, ולא קודם (כל המכלול הפחיד אותם, ולא מהחלק הראשון של ההכנה).

ה. משה יורד, ישראל מודיעים לו על פחדם ומבקשים שידבר במקום ה'. הקב"ה משבח את ישראל על כך (טרם שיעלה להר)

ו. משה עולה להר ועומד בין ישראל לקב"ה (לא מגיע לגובה הענן), שנאמר "אָנֹכִי עֹמֵד בֵּין י"י וּבֵינֵיכֶם בָּעֵת הַהִוא לְהַגִּיד לָכֶם אֶת דְּבַר י"י כִּי יְרֵאתֶם מִפְּנֵי הָאֵשׁ וְלֹא עֲלִיתֶם בָּהָר לֵאמֹר. אָנֹכִי י"י אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים..." (דברים ה', ה'-ו').

 

נעבור כעת לעלייה (4) של משה. עלייה זו נמצאת בכמה מקומות במקרא, ראה בטבלה את שתי השורות התחתונות (משה עולה, עשרת הדיברות ופרשת משפטים).

בעלייה זו היה מעמד עשרת הדיברות אל כל העם "וַיַּגֵּד לָכֶם אֶת בְּרִיתוֹ אֲשֶׁר צִוָּה אֶתְכֶם לַעֲשׂוֹת עֲשֶׂרֶת הַדְּבָרִים" (דברים ד', י"ג).

לאחר שישראל ראו את המעמד, שם לא "ראו" את ה' (בניגוד למראה הנבואי שבסוף פרשת משפטים) והבינו שהוא לא דומה לאלים בעלי צורה המוכרת להם, אמר למשה:

שמות כ', י"ח-כ':

וַיֹּאמֶר י"י אֶל מֹשֶׁה כֹּה תֹאמַר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אַתֶּם רְאִיתֶם כִּי מִן הַשָּׁמַיִם דִּבַּרְתִּי עִמָּכֶם. לֹא תַעֲשׂוּן אִתִּי אֱלֹהֵי כֶסֶף וֵאלֹהֵי זָהָב לֹא תַעֲשׂוּ לָכֶם. מִזְבַּח אֲדָמָה תַּעֲשֶׂה לִּי וְזָבַחְתָּ עָלָיו אֶת עֹלֹתֶיךָ וְאֶת שְׁלָמֶיךָ אֶת צֹאנְךָ וְאֶת בְּקָרֶךָ בְּכָל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַזְכִּיר אֶת שְׁמִי אָבוֹא אֵלֶיךָ וּבֵרַכְתִּיךָ. וְאִם מִזְבַּח אֲבָנִים תַּעֲשֶׂה לִּי לֹא תִבְנֶה אֶתְהֶן גָּזִית כִּי חַרְבְּךָ הֵנַפְתָּ עָלֶיהָ וַתְּחַלְלֶהָ.

כלומר, כעת, שאתם יראים ומבינים שאיני דומה למשהו שראיתם, אל תנסו לפסל אותי או לבנות מזבחות מאבני גזית לכבודי, שאיני צריך לכך, והדבר יחלל את שמי. (בגלל היוקרה המיותרת או בגלל הדמיון לפיסול אלילים[7])

לאחר שפתח בעניין מזבחות, הוסיף את איסור המעלות במזבח כדי לשמור על כבוד ה' ויראתו:

שמות כ', כ"א:

               וְלֹא תַעֲלֶה בְמַעֲלֹת עַל מִזְבְּחִי אֲשֶׁר לֹא תִגָּלֶה עֶרְוָתְךָ עָלָיו.

 

כמו כן, נמסרו שם חוקים ומשפטים. חוקים אלו מופיעים בפרשת משפטים. ניתן לראות זאת מכמה מקומות:

א. ראשית, זהו ההמשך הישיר[8].

ב. פרשת משפטים היא פירוט עשרת הדיברות[9].

ג. לאחר סיום המצוות בפרשת משפטים נאמרים הפסוקים הבאים:

שמות כ"ד, א'-ב':

וְאֶל מֹשֶׁה אָמַר עֲלֵה אֶל י"י אַתָּה וְאַהֲרֹן נָדָב וַאֲבִיהוּא וְשִׁבְעִים מִזִּקְנֵי יִשְׂרָאֵל וְהִשְׁתַּחֲוִיתֶם מֵרָחֹק. ב וְנִגַּשׁ מֹשֶׁה לְבַדּוֹ אֶל י"י וְהֵם לֹא יִגָּשׁוּ וְהָעָם לֹא יַעֲלוּ עִמּוֹ.

פסוקים אלו כתובים בעבר מוקדם[10] ומחזירים את הקורא אל לפני פרשת משפטים. כלומר, לפני פרשת משפטים, בעלייה שבה נאמרו הדיברות (עלייה 4) היה צריך משה לעלות עם אהרון (כפי שנצטווה בעלייה (3) – "לֶךְ רֵד וְעָלִיתָ אַתָּה וְאַהֲרֹן עִמָּךְ". י"ט, כ"ד). פה מתחדש שלא רק אהרון הגיע אלא גם בניו ושבעים הזקנים. (אולי בזכות היראה של ישראל לאחר מכן הותר לאנשים נוספים לעלות? צ"ע...). אין לבלבל בין נדב ואביהו לבין הכהנים המופיעים לפני, כיוון שעדיין לא קודשו לכהן[11].

כפי שנכתב לעיל, קיימות שתי דרגות בעלייה להר סיני. דרגה אחת היא עלייה להר אך תוך שמירה על מרחק מהקב"ה (שמיוצג בענן). דרגה שנייה היא כניסה לענן (כמו "וּמֹשֶׁה נִגַּשׁ אֶל הָעֲרָפֶל", כ', י"ד). גם כאן עלו אהרון, נדב, אביהו ושבעים הזקנים, אך שמרו על מרחק מהענן. משה לעומתם ניגש. העם לא עלה להר בכלל.

לאחר מכן, בפסוק ג' נאמר:

וַיָּבֹא מֹשֶׁה וַיְסַפֵּר לָעָם אֵת כָּל דִּבְרֵי י"י וְאֵת כָּל הַמִּשְׁפָּטִים וַיַּעַן כָּל הָעָם קוֹל אֶחָד וַיֹּאמְרוּ כָּל הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֶּר י"י נַעֲשֶׂה.

"דברי ה'" מתאים לעשרת הדברות (או "עשרת הדברים" בדברים ד', י"ג) ואילו "כל המשפטים" הוא כנגד "ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם".

חזרה נוספת קיימת גם בדברים ה' המדברת בעלייה זו, "הַמִּצְוָה וְהַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים". (ראה טבלה ב' שורה אחרונה).

לאחר מכן (פס' ד'-ח') נעשה טקס הברית שדנתי בו באריכות במאמרי "המלך והברית".

בפס' ט'-י"א נכתב שוב על עליית משה עם אהרון, שני בניו ושבעים הזקנים. לכאורה תמוהה החזרה, אך לדעתי התורה מציגה בכל פעם דגש שונה:

טבלה ג' – כרונולוגיית עלייה (4)

	פס' א'-ח'	פס' ט'-י"א
הציווי לעלייה	(א) וְאֶל מֹשֶׁה אָמַר עֲלֵה אֶל י"י אַתָּה וְאַהֲרֹן נָדָב וַאֲבִיהוּא וְשִׁבְעִים מִזִּקְנֵי יִשְׂרָאֵל וְהִשְׁתַּחֲוִיתֶם מֵרָחֹק
עלייה (4)		(ט) וַיַּעַל מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן נָדָב וַאֲבִיהוּא וְשִׁבְעִים מִזִּקְנֵי יִשְׂרָאֵל (י) וַיִּרְאוּ אֵת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל וְתַחַת רַגְלָיו כְּמַעֲשֵׂה לִבְנַת הַסַּפִּיר וּכְעֶצֶם הַשָּׁמַיִם לָטֹהַר. (יא) וְאֶל אֲצִילֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא שָׁלַח יָדוֹ וַיֶּחֱזוּ אֶת הָא-להים וַיֹּאכְלוּ וַיִּשְׁתּוּ.
משה עולה לבדו אל ראש ההר, מתרחש מעמד עשרת הדיברות ולימוד פרשת משפטים. משה חוזר.	(ב) וְנִגַּשׁ מֹשֶׁה לְבַדּוֹ אֶל י"י וְהֵם לֹא יִגָּשׁוּ וְהָעָם לֹא יַעֲלוּ עִמּוֹ (ג) וַיָּבֹא מֹשֶׁה...
משה כותב את דברי ה' (דברי הברית שהתקבלו בהר[12])	...וַיְסַפֵּר לָעָם אֵת כָּל דִּבְרֵי י"י וְאֵת כָּל הַמִּשְׁפָּטִים וַיַּעַן כָּל הָעָם קוֹל אֶחָד וַיֹּאמְרוּ כָּל הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֶּר י"י נַעֲשֶׂה. (ד) וַיִּכְתֹּב מֹשֶׁה אֵת כָּל דִּבְרֵי י"י וַיַּשְׁכֵּם בַּבֹּקֶר וַיִּבֶן מִזְבֵּחַ תַּחַת הָהָר וּשְׁתֵּים עֶשְׂרֵה מַצֵּבָה לִשְׁנֵים עָשָׂר שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל. (ה) וַיִּשְׁלַח אֶת נַעֲרֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיַּעֲלוּ עֹלֹת וַיִּזְבְּחוּ זְבָחִים שְׁלָמִים לַי"י פָּרִים. (ו) וַיִּקַּח מֹשֶׁה חֲצִי הַדָּם וַיָּשֶׂם בָּאַגָּנֹת וַחֲצִי הַדָּם זָרַק עַל הַמִּזְבֵּחַ. (ז) וַיִּקַּח סֵפֶר הַבְּרִית וַיִּקְרָא בְּאָזְנֵי הָעָם וַיֹּאמְרוּ כֹּל אֲשֶׁר דִּבֶּר י"י נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע. (ח) וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת הַדָּם וַיִּזְרֹק עַל הָעָם וַיֹּאמֶר הִנֵּה דַם הַבְּרִית אֲשֶׁר כָּרַת י"י עִמָּכֶם עַל כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה

 

טקס הברית חייב היה להיות לאחר הירידה כיוון שמשה כתב בו את דברי ה'. (שנאמר: "אֵ֚ת דִּבְרֵ֣י הַבְּרִ֔ית עֲשֶׂ֖רֶת הַדְּבָרִֽים". שמות ל"ד, כ"ח. כלומר עשרת הדברים הם דברי הברית).

בפסוקים י"ב-י"ח מסופר על עלייה (5):

(יב) וַיֹּאמֶר י"י אֶל מֹשֶׁה עֲלֵה אֵלַי הָהָרָה וֶהְיֵה שָׁם וְאֶתְּנָה לְךָ אֶת לֻחֹת הָאֶבֶן וְהַתּוֹרָה וְהַמִּצְוָה אֲשֶׁר כָּתַבְתִּי לְהוֹרֹתָם. (יג) וַיָּקָם מֹשֶׁה וִיהוֹשֻׁעַ מְשָׁרְתוֹ וַיַּעַל מֹשֶׁה אֶל הַר הָא-להים. (יד) וְאֶל הַזְּקֵנִים אָמַר שְׁבוּ לָנוּ בָזֶה עַד אֲשֶׁר נָשׁוּב אֲלֵיכֶם וְהִנֵּה אַהֲרֹן וְחוּר עִמָּכֶם מִי בַעַל דְּבָרִים יִגַּשׁ אֲלֵהֶם. (טו) וַיַּעַל מֹשֶׁה אֶל הָהָר וַיְכַס הֶעָנָן אֶת הָהָר. (טז) וַיִּשְׁכֹּן כְּבוֹד י"י עַל הַר סִינַי וַיְכַסֵּהוּ הֶעָנָן שֵׁשֶׁת יָמִים וַיִּקְרָא אֶל מֹשֶׁה בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מִתּוֹךְ הֶעָנָן. (יז) וּמַרְאֵה כְּבוֹד י"י כְּאֵשׁ אֹכֶלֶת בְּרֹאשׁ הָהָר לְעֵינֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. (יח) וַיָּבֹא מֹשֶׁה בְּתוֹךְ הֶעָנָן וַיַּעַל אֶל הָהָר וַיְהִי מֹשֶׁה בָּהָר אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לָיְלָה.

עניין עלייה זו הוא מתן "התורה והמצוה" (י"ב). ניתן להסביר את פסוק י"ב באופן הבא ע"פ דעת מקרא:

שיעור הדברים: "ואתנה לך את לחת האבן אשר כתבתי עליהם את התורה והמצוה להורותם". והכוונה, שעל לוחות האבן כתובות הוראות ומצוות שיש להורותם (=ללמד אותם) את ישראל שאמנם לא נזכרו בפסוק, אבל נמצאים במחשבתו של האומר את הדברים. פרוש אחר: להורותם את התורה ואת המצוה ולפי זה באה כאן מי"ם במקום נו"ן ('להורותם' במקום 'להורותן'). תורה ומצוה הם שנים מכינויי הוראות ה' לישראל. השווה: ט"ז, כ"ח (בלשון רבות) והם שמות קיבוץ. המילים "והתורה והמצוה אשר כתבתי" רומזות לעשרת הדברות כמו שעולה מלקמן ל"ד,כ"ח.

(הפירוש השני במילת "להרתם" נראה יציב יותר).

משה ויהושע עולים ביחד אל הר סיני, אך כאמור, יהושע אינו מגיע אל ראש ההר.

כמה נקודות שראוי להסביר בפסוקים אלו:

1. תפקידו של יהושע בליווי יכול להיות כעין גרסא "רכה" יותר של משה העולה אל השכינה[13]. מאידך, ייתכן שהוצב שם כקשר בין העם למשה מתוקף תפקידו כשר צבא[14]. יהושע יישאר שם עד רדתו של משה לאחר 40 יום.

2. הזקנים, אהרון וחור נשארים עם העם כיוון שמשה הולך לשהות ארוכה. נצרך לומר לאהרון והזקנים להשאר כיוון שבעלייה הקודמת הם עלו. לחור לעומתם נדרש לומר זאת כדי שלא יחשוב שעליו לעלות בגלל המסופר במלחמת עמלק "וַיַּ֣עַשׂ יְהוֹשֻׁ֗עַ כַּאֲשֶׁ֤ר אָֽמַר־לוֹ֙ מֹשֶׁ֔ה לְהִלָּחֵ֖ם בַּעֲמָלֵ֑ק וּמֹשֶׁה֙ אַהֲרֹ֣ן וְח֔וּר עָל֖וּ רֹ֥אשׁ הַגִּבְעָֽה." (שמות י"ז, י').

3. אצילי בני ישראל – נקראים כך על שם שה' האציל עליהם מרוחו באותה עת, כפי שכותב הרמב"ן:

הם נדב ואביהוא והזקנים הנזכרים (שמות כ״ד:א׳), וקראם כן כי נאצל עליהם רוח א-להים, וכן: ומאציליה קראתיך (ישעיהו מ״א:ט׳) – הנאצלים, שנאצל עליהם מרוחו, או הגדולים שנאצל עליהם כבוד מן המלכות.

4. בעניין "וַיִּרְאוּ אֵת אֱלֹ-הֵי יִשְׂרָאֵל", נראה שאין הדבר כפשוטו, כפי שנאמר בפסוקנו "וְכָל הָעָם רֹאִים אֶת הַקּוֹלֹת" או "וַיָּרַח אֶת רֵיחַ בְּגָדָיו וַיְבָרֲכֵהוּ וַיֹּאמֶר רְאֵה רֵיחַ בְּנִי כְּרֵיחַ שָׂדֶה אֲשֶׁר בֵּרֲכוֹ י"י" (בראשית כ"ז, כ"ז). אם היה הדבר כפשוטו, היינו מצפים לתיאור על עוצמת גופו וכו'. התיאור היחיד הוא מה נמצא מתחת רגליו. (גם המושג "רגל" מתאר לעיתים את החלק התחתון – "וְעָשִׂ֣יתָ לּ֔וֹ אַרְבַּ֖ע טַבְּעֹ֣ת זָהָ֑ב וְנָתַתָּ֙ אֶת־הַטַּבָּעֹ֔ת עַ֚ל אַרְבַּ֣ע הַפֵּאֹ֔ת אֲשֶׁ֖ר לְאַרְבַּ֥ע רַגְלָֽיו" (כ"ה, כ"ו). לכן גם מובן מדוע נכתב "וְנִשְׁמַרְתֶּם מְאֹד לְנַפְשֹׁתֵיכֶם כִּי לֹא רְאִיתֶם כָּל תְּמוּנָה בְּיוֹם דִּבֶּר י"י אֲלֵיכֶם בְּחֹרֵב מִתּוֹךְ הָאֵשׁ." (דברים ד', ט"ו).

5. יש לשים לב שרק אהרון, נדב, אביהו והזקנים הגיעו לדרגת ראייה, בניגוד לכל העם שראה דברים נסיבתיים להופעת השכינה ("וְכָל הָעָם רֹאִים אֶת הַקּוֹלֹת וְאֶת הַלַּפִּידִם וְאֵת קוֹל הַשֹּׁפָר וְאֶת הָהָר עָשֵׁן וַיַּרְא הָעָם וַיָּנֻעוּ וַיַּעַמְדוּ מֵרָחֹק". כ', י"ד). לכן גם ניתן לומר לדור הנכנס לארץ, שאינו נמנה עם אהרון, נדב, אביהו והזקנים "כי לא ראיתם כל תמונה...". (ראייה במשמעות שבפיסקה הקודמת).

 

נחזור לניתוח. גם במקרה זה אין שני סיפורי עלייה אלא סיפור כפול:

טבלה ד' – כרונולוגיית עלייה (5)

	כ"ד, י"ב-י"ג	כ"ד, י"ד-י"ח
ציווי על הזקנים		(יד) וְאֶל הַזְּקֵנִים אָמַר שְׁבוּ לָנוּ בָזֶה עַד אֲשֶׁר נָשׁוּב אֲלֵיכֶם וְהִנֵּה אַהֲרֹן וְחוּר עִמָּכֶם מִי בַעַל דְּבָרִים יִגַּשׁ אֲלֵהֶם.
ציווי העליה	(יב) וַיֹּאמֶר י"י אֶל מֹשֶׁה עֲלֵה אֵלַי הָהָרָה וֶהְיֵה שָׁם וְאֶתְּנָה לְךָ אֶת לֻחֹת הָאֶבֶן וְהַתּוֹרָה וְהַמִּצְוָה אֲשֶׁר כָּתַבְתִּי לְהוֹרֹתָם.
משה ויהושע באים אל ההר	(יג) וַיָּקָם מֹשֶׁה וִיהוֹשֻׁעַ מְשָׁרְתוֹ
תיאור משה העולה: המתנה של שבעה ימים ולאחריה עלייה אל השכינה	וַיַּעַל מֹשֶׁה אֶל הַר הָא-להים	וַיַּעַל מֹשֶׁה אֶל הָהָר וַיְכַס הֶעָנָן אֶת הָהָר. (טז) וַיִּשְׁכֹּן כְּבוֹד י"י עַל הַר סִינַי וַיְכַסֵּהוּ הֶעָנָן שֵׁשֶׁת יָמִים וַיִּקְרָא אֶל מֹשֶׁה בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מִתּוֹךְ הֶעָנָן. (יז) וּמַרְאֵה כְּבוֹד י"י כְּאֵשׁ אֹכֶלֶת בְּרֹאשׁ הָהָר לְעֵינֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. (יח) וַיָּבֹא מֹשֶׁה בְּתוֹךְ הֶעָנָן וַיַּעַל אֶל הָהָר וַיְהִי מֹשֶׁה בָּהָר אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לָיְלָה.

 

בניגוד לאמור בגמרא[15], נראה לי שששת הימים בהם ממתין משה היו לאחר שלושת ימי ההגבלה אך לא חלק מן ארבעים הימים. היתרון בפרשנות זו היא שסכום הימים הוא 49 ימים, שלאחריהם היו צריכים לקבל את לוחות הברית (ולא לגרום להם להשבר...). 49 הינו מספר שצריך לשים אליו לב, כיוון שהתורה מדגישה עניינים הקשורים לו שנאמרו בסיני:

ויקרא כ"ה, א'-ח':

וַיְדַבֵּר י"י אֶל מֹשֶׁה בְּהַר סִינַי לֵאמֹר...וְסָפַרְתָּ לְךָ שֶׁבַע שַׁבְּתֹת שָׁנִים שֶׁבַע שָׁנִים שֶׁבַע פְּעָמִים וְהָיוּ לְךָ יְמֵי שֶׁבַע שַׁבְּתֹת הַשָּׁנִים תֵּשַׁע וְאַרְבָּעִים שָׁנָה...

לאחר מכן, מודגש שוב עניין השמיטה בקללות:

שם כ"ו, ל"ד-ל"ה:

אָז תִּרְצֶה הָאָרֶץ אֶת שַׁבְּתֹתֶיהָ כֹּל יְמֵי הֳשַׁמָּה וְאַתֶּם בְּאֶרֶץ אֹיְבֵיכֶם אָז תִּשְׁבַּת הָאָרֶץ וְהִרְצָת אֶת שַׁבְּתֹתֶיהָ. כָּל יְמֵי הָשַּׁמָּה תִּשְׁבֹּת אֵת אֲשֶׁר לֹא שָׁבְתָה בְּשַׁבְּתֹתֵיכֶם בְּשִׁבְתְּכֶם עָלֶיהָ.

והקללות מסתיימות בכתיבת מקום אמירתן:

שם, מ"ו:

אֵלֶּה הַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים וְהַתּוֹרֹת אֲשֶׁר נָתַן י"י בֵּינוֹ וּבֵין בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּהַר סִינַי בְּיַד מֹשֶׁה.

בדרך אגב, ההמתנה של משה במשך שישה ימים מזכירה הכנה נוספת:

טבלה ה' – השוואת המתנת משה לפני המפגש עם ה' בהר סיני ובמשכן

שמות כ"ד	שמות ל"ה
וַיַּעַל מֹשֶׁה אֶל הָהָר וַיְכַס הֶעָנָן אֶת הָהָר.	(לד) וַיְכַס הֶעָנָן אֶת אֹהֶל מוֹעֵד וּכְבוֹד י"י מָלֵא אֶת הַמִּשְׁכָּן. (לה) וְלֹא יָכֹל מֹשֶׁה לָבוֹא אֶל אֹהֶל מוֹעֵד כִּי שָׁכַן עָלָיו הֶעָנָן וּכְבוֹד י"י מָלֵא אֶת הַמִּשְׁכָּן
(טז) וַיִּשְׁכֹּן כְּבוֹד י"י עַל הַר סִינַי וַיְכַסֵּהוּ הֶעָנָן שֵׁשֶׁת יָמִים	וּכְבוֹד י"י מָלֵא אֶת הַמִּשְׁכָּן.
	(לה) וְלֹא יָכֹל מֹשֶׁה לָבוֹא אֶל אֹהֶל מוֹעֵד כִּי שָׁכַן עָלָיו הֶעָנָן וּכְבוֹד י"י מָלֵא אֶת הַמִּשְׁכָּן
וַיִּקְרָא אֶל מֹשֶׁה בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מִתּוֹךְ הֶעָנָן	[ויקרא א', א' – "ויקרא אל משה...", זהו הפסוק הבא][16]

 

מכאן הכל מסתדר, שכן לאחר חטא העגל מסופר שמשה יורד עם הלוחות ופוגש את יהושע.

---

[1] https://www.youtube.com/watch?v=CdNNV2ohTBA&t=1s  - שם מחרף מערכות א-להים חיים.

[2] שם פס' ז'.

[3] שמות י"ט, ג'.

[4] רד"צ הופמן על כ"ד, א': "שכל ההר היה קודש, ואילו פסגתו מקומו של ״עב הענן״, היה קודש קדשים. לאהרן ולבניו ולזקנים שהיו אז במקום הכהנים, היה מותר לבוא אל הקודש בלבד. אל קודש הקדשים, אל פסגת ההר ״נגש משה לבדו״, ״והעם לא יעלו״ – העם אף לא הורשו לבוא אל המקום שבו הורשו אהרן ובניו ופמלייתו לבוא, על העם היה להשתחוות לרגלי ההר, בחצר הקודש."

[5] לפי פירוש דעת מקרא.

[6] "עירא היאירי ובני דוד", מתוך: דברי הקונגרס העולמי העשירי למדעי היהדות, א'. ירושלים, תש"ן.

[7] רמב״ם, מורה נבוכים ג׳, מ״ה.

[8] רש"י: "ואלה המשפטים – כל מקום שנאמר: אלה, פסל את הראשונים, ואלה, מוסף על הראשונים. מה הראשונים מסיני, אף אילו מסיני." וא"ו החיבור מקשרת בין עשרת הדברות והנחיות המזבח לבין פרשת משפטים.

[9] ראה מאמר "המשפטים היוצאים מהדיברות – הרב יואל בן נון", 2018, בקישור: https://www.etzion.org.il/he/tanakh/torah/sefer-shemot/parashat-mishpatim/mishpatim-structure

עיין הערה 2 שם. אמנם הרב יואל בן נון מציג גישה שונה.

[10] עיין רש"י שם. וכתב ר' אברהם בן הרמב"ם: "רמז לקדימת דיבור זה לפני המשפטים בטעם ״ואל משה היה אמר״ כמו שפירש [אבי] אבא ז״ל". כלומר, אם היה בעבר רגיל, היה צריך להיות "ויאמר ה' אל משה...".

[11] בניגוד לר' אברהם בן הרמב"ם.

[12] עיין מאמרי "המלך והברית".

[13] בדומה ל"זקנים שבאותו הדור אמרו פני משה כפני חמה פני יהושע כפני לבנה". (בבלי, בבא-בתרא ע"ה ע"א).

[14] לפי "וַיֹּ֨אמֶר מֹשֶׁ֤ה אֶל־יְהוֹשֻׁ֨עַ֙ בְּחַר־לָ֣נוּ אֲנָשִׁ֔ים וְצֵ֖א הִלָּחֵ֣ם בַּעֲמָלֵ֑ק" (שמות י"ז, ט'). שימש בהמשך כמרגל וכמנהיג כיבוש כנען.

[15] בבלי, יומא ד' ע"ב.

[16] רמב"ן: ועל דרך הפשט, בעבור שאמר: וידבר י״י אליו מאהל מועד (ויקרא א׳:א׳) לא נכנס משה במשכן, אבל קרא אותו מאהל מועד ועמד פתח האהל וידבר אליו.