הערה לפרשיות הקדושה בויקרא יז-כ

בס"ד

מידת (החסד וה)אמת

תשרי תשפ"ב

בשמות ל"ד נאמר:

ה וַיֵּרֶד יְהוָה בֶּעָנָן, וַיִּתְיַצֵּב עִמּוֹ שָׁם; וַיִּקְרָא בְשֵׁם, יְהוָה.  ו וַיַּעֲבֹר יְהוָה עַל-פָּנָיו, וַיִּקְרָא, יְהוָה יְהוָה, אֵל רַחוּם וְחַנּוּן--אֶרֶךְ אַפַּיִם, וְרַב-חֶסֶד וֶאֱמֶת.  ז נֹצֵר חֶסֶד לָאֲלָפִים, נֹשֵׂא עָו‍ֹן וָפֶשַׁע וְחַטָּאָה; וְנַקֵּה, לֹא יְנַקֶּה--פֹּקֵד עֲו‍ֹן אָבוֹת עַל-בָּנִים וְעַל-בְּנֵי בָנִים, עַל-שִׁלֵּשִׁים וְעַל-רִבֵּעִים.

נשאלת השאלה, מדוע חלק מי"ג מידות הרחמים של הקב"ה נכללת מידת האמת? הרי אנו מצפים שכאשר ה' ירחם עלינו הוא לא ינהג במידת האמת, אלא מלפנים משורת הדין.

הערה: רוב הפרשנים מסיבים את המילה "רב" של "רב חסד" גם על אמת, כאילו נכתב "רב חסד ורב אמת".

נראה שכך חשבו גם נביאים שונים. נעיין בחלק מהמקבילות במקרא של מידות הרחמים:

(רשימת מקבילות לי"ג מידות: שמות כ׳:ד׳-ה׳, במדבר י״ד:י״ח, דברים ה׳:ח׳-ט׳, דברים ז׳:ט׳-י׳, ירמיהו ל״ב:י״ח, יואל ב׳:י״ג, יונה ד׳:ב׳, מיכה ז׳:י״ח, נחום א׳:ב׳-ג׳, תהלים פ״ו:ט״ו, תהלים ק״ג:ח׳, תהלים קמ״ה:ח׳, דניאל ט׳:ד׳, נחמיה א׳:ה׳, נחמיה ט׳:י״ז):

1. יואל ב', י"ג:

"וְקִרְעוּ לְבַבְכֶם וְאַל בִּגְדֵיכֶם וְשׁוּבוּ אֶל י״י אֱלֹהֵיכֶם כִּי חַנּוּן וְרַחוּם הוּא אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב חֶסֶד וְנִחָם עַל הָרָעָה."

יואל משמיט את מידת האמת לאחר מידת ה"רב חסד".

2. יונה ד', ב':

"וַיִּתְפַּלֵּל אֶל י״י וַיֹּאמַר אָנָּה י״י הֲלוֹא זֶה דְבָרִי עַד הֱיוֹתִי עַל אַדְמָתִי עַל כֵּן קִדַּמְתִּי לִבְרֹחַ תַּרְשִׁישָׁה כִּי יָדַעְתִּי כִּי אַתָּה אֵל חַנּוּן וְרַחוּם אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב חֶסֶד וְנִחָם עַל הָרָעָה."

יונה משמיט כנ"ל. (היו שדרשו על כך שמתריס כלפי ה' על שאינו משתמש במידת האמת, ולכן גם נקרא בשם "יונה בן אמיתי").

3. מיכה ז', י"ח:

"(יח) מִי אֵל כָּמוֹךָ נֹשֵׂא עָוֺן וְעֹבֵר עַל פֶּשַׁע לִשְׁאֵרִית נַחֲלָתוֹ לֹא הֶחֱזִיק לָעַד אַפּוֹ כִּי חָפֵץ חֶסֶד הוּא. (יט) יָשׁוּב יְרַחֲמֵנוּ יִכְבֹּשׁ עֲוֺנֹתֵינוּ וְתַשְׁלִיךְ בִּמְצֻלוֹת יָם כׇּל חַטֹּאותָם. (כ) תִּתֵּן אֱמֶת לְיַעֲקֹב חֶסֶד לְאַבְרָהָם אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתָּ לַאֲבֹתֵינוּ מִימֵי קֶדֶם."

מיכה הנביא לא כותב "חפץ חסד ואמת", אך לקח את מידת האמת להבטחת האבות בפסוק כ'. 

4. תהילים ק"ג, ח':

"רַחוּם וְחַנּוּן י״י אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב חָסֶד."

וכן בקמ"ה, ח':

"חַנּוּן וְרַחוּם י״י אֶרֶךְ אַפַּיִם וּגְדׇל חָסֶד."

ללא אמת... (למרות שבפרק פ"ו מוזכרת מידת האמת).

5. נחמיה ט', י"ז:

"וַיְמָאֲנוּ לִשְׁמֹעַ וְלֹא זָכְרוּ נִפְלְאֹתֶיךָ אֲשֶׁר עָשִׂיתָ עִמָּהֶם וַיַּקְשׁוּ אֶת עׇרְפָּם וַיִּתְּנוּ רֹאשׁ לָשׁוּב לְעַבְדֻתָם בְּמִרְיָם וְאַתָּה אֱלוֹהַּ סְלִיחוֹת חַנּוּן וְרַחוּם אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב [חֶסֶד] (וחסד) וְלֹא עֲזַבְתָּם."

כמובן שיש אזכורים של מידות הרחמים עם מידת האמת, אך נראה כי קיימת מגמה לטשטש מידה זו. ייתכן כי ציטטו דווקא את מידות הרחמים שבבמדבר י"ד, י"ח, שם משה בעצמו מעלים אותה לאחר חטא המרגלים:

"י״י אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב חֶסֶד נֹשֵׂא עָוֺן וָפָשַׁע וְנַקֵּה לֹא יְנַקֶּה פֹּקֵד עֲוֺן אָבוֹת עַל בָּנִים עַל שִׁלֵּשִׁים וְעַל רִבֵּעִים."

ואכן כתב על כך מהר"י קרא:

אבל "אמת" לא הזכיר כאן, שלא יבוא עמהם באמיתת הדין, ולא היה רוצה שיאמת עליהם דברו, שאמר "אכנו בדבר" (י"ד, י"ב)

 

 אלא שצירוף "חסד ואמת" מופיע אף לפני ימות משה, בספר בראשית:

1. כד, כז - "וַיֹּ֗אמֶר בָּר֤וּךְ יְהוָה֙ אֱלֹהֵי֙ אֲדֹנִ֣י אַבְרָהָ֔ם אֲ֠שֶׁר לֹֽא־עָזַ֥ב חַסְדּ֛וֹ וַאֲמִתּ֖וֹ מֵעִ֣ם אֲדֹנִ֑י אָנֹכִ֗י בַּדֶּ֨רֶךְ֙ נָחַ֣נִי יְהוָ֔ה בֵּ֖ית אֲחֵ֥י אֲדֹנִֽי."

2. כד, מט - "וְ֠עַתָּה אִם־יֶשְׁכֶ֨ם עֹשִׂ֜ים חֶ֧סֶד וֶֽאֱמֶ֛ת אֶת־אֲדֹנִ֖י הַגִּ֣ידוּ לִ֑י וְאִם־לֹ֕א הַגִּ֣ידוּ לִ֔י וְאֶפְנֶ֥ה עַל־יָמִ֖ין א֥וֹ עַל־שְׂמֹֽאל."

3. לב, יא - "קָטֹ֜נְתִּי מִכֹּ֤ל הַחֲסָדִים֙ וּמִכׇּל־הָ֣אֱמֶ֔ת אֲשֶׁ֥ר עָשִׂ֖יתָ אֶת־עַבְדֶּ֑ךָ כִּ֣י בְמַקְלִ֗י עָבַ֨רְתִּי֙ אֶת־הַיַּרְדֵּ֣ן הַזֶּ֔ה וְעַתָּ֥ה הָיִ֖יתִי לִשְׁנֵ֥י מַחֲנֽוֹת׃"

4. מז, כט - "וַיִּקְרְב֣וּ יְמֵֽי־יִשְׂרָאֵל֮ לָמוּת֒ וַיִּקְרָ֣א ׀ לִבְנ֣וֹ לְיוֹסֵ֗ף וַיֹּ֤אמֶר לוֹ֙ אִם־נָ֨א מָצָ֤אתִי חֵן֙ בְּעֵינֶ֔יךָ שִֽׂים־נָ֥א יָדְךָ֖ תַּ֣חַת יְרֵכִ֑י וְעָשִׂ֤יתָ עִמָּדִי֙ חֶ֣סֶד וֶאֱמֶ֔ת אַל־נָ֥א תִקְבְּרֵ֖נִי בְּמִצְרָֽיִם."

בכל המשמעויות בפסוקים לעיל נראה שהמילה "חסד" מקבילה למידה "אמת" (או לפחות בעלת משמעות חיובית כמותה המשקפת גם היא "לפנים משורת הדין").

מלבד הפירוש הנפוץ למילה זו, קיימת משמעות נוספת. לפי קונקורדנצית "היכל שלמה" ההגדרה היא:

שורש המילה אמת הוא א.מ.נ., והראוי, אֲמֶנֶת, וע"כ בכינוי התי"ו דגושה (לדוגמא, אמיתו, פ"ב).

ואחת ההגדרות שם היא המילה sinceritas (כֵּנוּת).

לכן מילה זו משמשת לתאר את מי שאמין ושניתן לסמוך עליו, ובצירוף "רב חסד ואמת" מובע הבטחון בקב"ה שיגמול איתנו חסד.

לאחר מכן ראיתי את דברי הראב"ע על בראשית כ"ד, מ"ט שמתאים לגישה זו:

ואמת – לקיים דבר החסד, והמלה מגזרת: אמונה, והתי״ו לשון נקבה.