הערה לפרשיות הקדושה בויקרא יז-כ

 בס"ד

נקודים יהיה שכרך

בירור תופעת "נקוד על" במקרא

20.06.21

הופעת נקודות על אותיות מוסברת באבות דרבי נתן פרק ל"ד (נוסח א') [וכן בבמדבר רבה ג' י"ג]:

"למה? אלא כך אמר עזרא: אם יבוא אליהו ויאמר לי: מפני מה כתבת כך? אומר אני לו: כבר נקדתי עליהן. ואם אומר לי: יפה כתבת אעבור נקודה מעליהן". (אמנם נאמר רק על סעיף 10 להלן).

לפי מקור זה, ה"נקוד" מסמל מילה שהיה ספק באופן המסירה שלה. כדאי גם לקרוא את דברי הרמב"ם כאן (במקור זה קיימים ביאורים אחרים לנאמר כאן).

אין מטרת מאמר זה לקבוע מהו הנוסח הנכון, ויש ללכת ע"פ המסורה.

באמצעות עקרון זה אסקור את הופעותיה של התופעה:

1. "יִשְׁפֹּט ה' בֵּינִי וּבֵינֶיךָ" (בראשית טז ה) - נקוד על יו"ד שנייה של ביניך.

הסיבה: רש"י על אתר מעיר: "כל 'בינך' שבמקרא חסר, וזה מלא". (לפי נוסח המסורה קיים עוד מקום נוסף - בראשית יג, ח). מכאן שהיה ספק אם לכתוב לפי שאר ההופעות במקרא או לא.

2. "וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו אַיֵּה שָׂרָה אִשְׁתֶּךָ" (בראשית יח ט) - נקוד על אי"ו של אליו.

הסיבה: ייתכן שהיה ספק לגבי המילה העוקבת "איה" אם לכתוב אותה "איו" (כמו בפסוק "וַיֹּ֥אמֶר אֶל־בְּנֹתָ֖יו וְאַיּ֑וֹ לָ֤מָּה זֶּה֙ עֲזַבְתֶּ֣ן אֶת־הָאִ֔ישׁ קִרְאֶ֥ן ל֖וֹ וְיֹ֥אכַל לָֽחֶם", שמות ב, כ). לכן סימנו במילה שקדמה לה את ספק זה.

3. "וַתַּשְׁקֶיןָ אֶת אֲבִיהֶן יַיִן בַּלַּיְלָה הוּא וַתָּבֹא הַבְּכִירָה וַתִּשְׁכַּב אֶת אָבִיהָ וְלֹא יָדַע בְּשִׁכְבָהּ וּבְקוּמָהּ" (בראשית יט לג) - נקוד על וא"ו (שנייה) של ובקומה.

הסיבה: כאשר מופיע המעשה אצל הצעירה, הוא מופיע בכתיב חסר: "וְלֹא יָדַע בְּשִׁכְבָהּ וּבְקֻמָהּ" (פס' לה). היה ספק האם בהופעה הראשונה הכתיב מלא או חסר ולכן נקוד.

4. "וַיָּ֨רׇץ עֵשָׂ֤ו לִקְרָאתוֹ֙ וַֽיְחַבְּקֵ֔הוּ וַיִּפֹּ֥ל עַל־(צוארו) [צַוָּארָ֖ו] וַיִּשָּׁקֵ֑הוּ וַיִּבְכּֽוּ" (בראשית לג ד) - נקוד על וישקהו.

הסיבה (בדוחק): נפילה על צואר ובכי מופיעה במקרא 4 פעמים. פעם אחת כאן, אצל יעקב ורחל (שם כט יא) פעם אחת אצל יוסף ואחיו (שם מה יד) ופעם אחת אצל יוסף ויעקב (שם מו כט). אצל יוסף ואחיו נאמר שהוא נישק את בנימין אך לא את כל אחיו. (האם סלח להם לגמרי?). אצל יוסף ויעקב לא מופיעה נשיקה. (באותו אופן של ההערה הקודמת, האם האמין שאביו לא שלח אותו כדי למצוא את מותו?). נראה אם כן שנשיקה קיימת רק באהבה אמיתית וקשה לקבל את הרעיון שעשיו נושק ליעקב.

5. "וַיֵּלְכ֖וּ אֶחָ֑יו לִרְע֛וֹת אֶת־צֹ֥אן אֲבִיהֶ֖ם בִּשְׁכֶֽם" (בראשית לז יב) -נקוד על את.

הסיבה: פסוק דומה קיים גם ללא "את": "וַתְּמַלֶּ֨אנָה֙ אֶת־הָ֣רְהָטִ֔ים לְהַשְׁק֖וֹת צֹ֥אן אֲבִיהֶֽן" (שמות ב טז). היה ספק לגבי מילה זו. (דוד בן גוריון בכלל רצה לבטל את המילה הזו, שלא קיימת בשפות רבות. עיין כאן).

6. "כׇּל־פְּקוּדֵ֨י הַלְוִיִּ֜ם אֲשֶׁר֩ פָּקַ֨ד מֹשֶׁ֧ה וְאַהֲרֹ֛ן עַל־פִּ֥י יְהוָ֖ה לְמִשְׁפְּחֹתָ֑ם כׇּל־זָכָר֙ מִבֶּן־חֹ֣דֶשׁ וָמַ֔עְלָה שְׁנַ֥יִם וְעֶשְׂרִ֖ים אָֽלֶף" (במדבר ג לט) - נקוד על אהרן.

הסיבה: בתחילת הפרשייה, הציווי על המפקד הוא על משה: "וַיְדַבֵּ֤ר יְהוָה֙ אֶל־מֹשֶׁ֔ה בְּמִדְבַּ֥ר סִינַ֖י לֵאמֹֽר" (שם יד). כמו כן, בפסוק עצמו נאמר "פקד" לשון יחיד. ראיה נוספת שמדובר בדבר שכדאי לתקן היא ההופעה של הצמד "משה ואהרון" בפסוק הקודם: "וְהַחֹנִ֣ים לִפְנֵ֣י הַמִּשְׁכָּ֡ן קֵ֣דְמָה לִפְנֵי֩ אֹֽהֶל־מוֹעֵ֨ד ׀ מִזְרָ֜חָה מֹשֶׁ֣ה ׀ וְאַהֲרֹ֣ן וּבָנָ֗יו שֹֽׁמְרִים֙ מִשְׁמֶ֣רֶת הַמִּקְדָּ֔שׁ לְמִשְׁמֶ֖רֶת בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וְהַזָּ֥ר הַקָּרֵ֖ב יוּמָֽת", ויש ספק אם קרתה כאן טעות סופר (העתקה של מילה מהפסוק הקודם כי קיימת מילה זהה בשני הפסוקים והעין של הסופר התבלבלה בשורה מהספר שממנו העתיק).

תיבה זו אכן חסרה בנוסח השומרוני, בפשיטתא ואף בכמה כתבי יד של נוסח המסורה.

7. "דַּבֵּ֛ר אֶל־בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל לֵאמֹ֑ר אִ֣ישׁ אִ֣ישׁ כִּי־יִהְיֶֽה־טָמֵ֣א ׀ לָנֶ֡פֶשׁ אוֹ֩ בְדֶ֨רֶךְ רְחֹקָ֜ה לָכֶ֗ם א֚וֹ לְדֹרֹ֣תֵיכֶ֔ם וְעָ֥שָׂה פֶ֖סַח לַיהוָֽה" (במדבר ט י) - נקוד על ה"א של רחקה.

הסיבה: מוסבר ע"פ מסקנת הגמרא בקידושין ב: שהמילה "דרך" היא גם לשון זכר וגם לשון נקבה (הגמרא מביאה פסוקים כדי לתמוך בטענה זו). לכן יש ספק אם הדרך רחקה (נקבה) או רחק (זכר) וספק זה סומן בנקודה.

אפשרות אחרת שקיימת היא האם מדובר על האדם הרחוק או הדרך הרחוקה. ניתן לראות ביטוי להבנה זו בירושלמי (פסחים סד): "א"ר אע"פ שאין שם אלא נקודה אחת מלמעלן את דורש את הנקודה ומסלק את הכתב ה"א שברחוקה נקוד איש רחוק ואין דרך רחוקה". כמו כן, גם השבעים מתרגם כך (μακράν - far off, קרדיט ליהל בן-שלום).

8. "וַנִּירָ֛ם אָבַ֥ד חֶשְׁבּ֖וֹן עַד־דִּיב֑וֹן וַנַּשִּׁ֣ים עַד־נֹ֔פַח אֲשֶׁ֖ר עַד־מֵֽידְבָֽא" (במדבר כא ל) - נקוד על רי"ש של אשר.

הסיבה: בפס' כח נאמר: "כִּי־אֵשׁ֙ יָֽצְאָ֣ה מֵֽחֶשְׁבּ֔וֹן לֶהָבָ֖ה מִקִּרְיַ֣ת סִיחֹ֑ן אָֽכְלָה֙ עָ֣ר מוֹאָ֔ב בַּעֲלֵ֖י בָּמ֥וֹת אַרְנֹֽן". אילו היה נכתב "אש" במקום "אשר" זה היה מתאים לפסוק זה, שמתאר אש שיוצאת מסיחון ואוכלת את מואב וממילא גם את מידבא (השוכנת במואב, ואף תה"ש מתרגם את "מידבא" כמואב).

גם תה"ש מתרגם אש: "ונשותיהם עוד הציתו אש נגד מואב". וכן גרס הנוסח השומרוני "אש".

9. "וְעִשָּׂרוֹן֙ עִשָּׂר֔וֹן לַכֶּ֖בֶשׂ הָאֶחָ֑ד לְאַרְבָּעָ֥ה עָשָׂ֖ר כְּבָשִֽׂים" (במדבר כט טו) - נקוד על וא"ו שנייה של "ועשרון" (הראשון).

הסיבה: יש ספק אם צריך להכתב כמו ב"וְעִשָּׂרֹ֣ן עִשָּׂר֗וֹן סֹ֤לֶת מִנְחָה֙ בְּלוּלָ֣ה בַשֶּׁ֔מֶן לַכֶּ֖בֶשׂ הָאֶחָ֑ד עֹלָה֙ רֵ֣יחַ נִיחֹ֔חַ אִשֶּׁ֖ה לַיהוָֽה" (שם כח יג).

10. "הַ֨נִּסְתָּרֹ֔ת לַיהוָ֖ה אֱלֹהֵ֑ינוּ וְהַנִּגְלֹ֞ת לָ֤נוּ וּלְבָנֵ֨ינוּ֙ עַד־עוֹלָ֔ם לַעֲשׂ֕וֹת אֶת־כׇּל־דִּבְרֵ֖י הַתּוֹרָ֥ה הַזֹּֽאת" (דברים כט כח) - נקוד על "לנו ולבנינו ע"

הסיבה: לא מצאתי בעצמי הסבר (גם לא ברור למה הנקוד ממשיך עד האות ע'), אבל קיים הסבר בדברי רש"י על סנהדרין מג ע"ב: "קולר תלוי בצואר כולנו ואי לאו נקודה הוה אמינא כך היא המדה לעולם באתה הנקודה לדרוש דאין מדה זו נוהגת לפוטרנו מן הנסתרות אלא עד שעברו את הירדן והיה לו לנקוד את הנקודה הזאת על לה' אלהינו ללמד שלא עד עולם הן לה' אלהינו אבל לאו אורח ארעא לנקוד את השם ונקוד על לנו ולבנינו לומר שאין כאן מקומו ממש אלא למעלה מן הנגלות". כלומר, היה ספק אם הנסתרות גם לנו ולבנינו או רק לה'. 

11. "וַיֹּאמֶר אֶל הַמֶּלֶךְ אַל יַחֲשָׁב לִי אֲדֹנִי עָו‍ֹן וְאַל תִּזְכֹּר אֵת אֲשֶׁר הֶעֱוָה עַבְדְּךָ בַּיּוֹם אֲשֶׁר יָצָא אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ מִירוּשָׁלָ‍ִם לָשׂוּם הַמֶּלֶךְ אֶל לִבּוֹ" (שמו"ב יט כ) - נקוד על יו"ד ואל"ף של "יצא".

הסיבה: הפסוק מדבר על התנצלותו של שמעי. לפי דעת מקרא על אתר, לא נתברר הטעם, אך כותב ששמא בא הנקוד לרמוז לדברי קללתו של שמעי "צא צא איש הדמים..." (שם טז ז). 

נ"ל להציע באופן הבא: נאמר "וַיֹּ֣אמֶר דָּ֠וִד לְכׇל־עֲבָדָ֨יו אֲשֶׁר־אִתּ֤וֹ בִירוּשָׁלִַ֨ם֙ ק֣וּמוּ וְנִבְרָ֔חָה כִּ֛י לֹא־תִֽהְיֶה־לָּ֥נוּ פְלֵיטָ֖ה מִפְּנֵ֣י אַבְשָׁל֑וֹם מַהֲר֣וּ לָלֶ֗כֶת פֶּן־יְמַהֵ֤ר וְהִשִּׂגָ֨נוּ֙ וְהִדִּ֤יחַ עָלֵ֨ינוּ֙ אֶת־הָ֣רָעָ֔ה וְהִכָּ֥ה הָעִ֖יר לְפִי־חָֽרֶב" (שם טו יד) - כלומר דוד בורח (רץ). לאחר מכן נכתב "וַיֵּצֵ֥א הַמֶּ֛לֶךְ..." (שם טו טז-יז). יש ספק אם נאמר בפסוקנו "אשר רץ" (רי"ש שייכת למילה אשר) כמו בפסוק המתאר בריחה או "יצא" כמו בפסוק המשתמש בפועל הנ"ל.

(חילוף בין "רץ" ל"ברח" נמצא גם באיוב ט כה, "וְיָמַ֣י קַ֭לּוּ מִנִּי־רָ֑ץ בָּֽ֝רְח֗וּ לֹא־רָא֥וּ טוֹבָֽה").

12. "יֹצְרֵי-פֶסֶל כֻּלָּם תֹּהוּ, וַחֲמוּדֵיהֶם בַּל-יוֹעִילוּ; וְעֵדֵיהֶם הֵמָּה, בַּל-יִרְאוּ וּבַל-יֵדְעוּ--לְמַעַן יֵבֹשׁוּ" (ישעיה מד ט) - נקוד על "המה".

הסיבה: לפי הספר "ביקורת נוסח המקרא" (עמנואל טוב, עמ' 50) במגילת ישעיה נכתב "ועדיהמה" ומעל לשורה נכתבה תוספת המה. המילה "המה" אכן קשה בהקשרה (שם הערה 66). לפי זה, המילה המה הגיעה מהמילה "עדיהמה".

אפשרות אחרת שניתן לדעתי להציע היא שיש ספק אם המילה קפצה מפס' י"א: "הֵ֤ן כׇּל־חֲבֵרָיו֙ יֵבֹ֔שׁוּ וְחָרָשִׁ֥ים הֵ֖מָּה מֵֽאָדָ֑ם יִֽתְקַבְּצ֤וּ כֻלָּם֙ יַֽעֲמֹ֔דוּ יִפְחֲד֖וּ יֵבֹ֥שׁוּ יָֽחַד" (כמו שקרה בסעיף 6 לאהרון).

13. "מֵהָאָ֨רֶץ֙ עַד־מֵעַ֣ל הַפֶּ֔תַח הַכְּרוּבִ֥ים וְהַתִּֽמֹרִ֖ים עֲשׂוּיִ֑ם וְקִ֖יר הַהֵיכָֽל" (יחזקאל מא כ) - נקוד על ההיכל.

ההסבר: ראשית, הפסוק הגיוני רק אם כתוב "ההיכל". לפי דעת מקרא, בא לשם דגש ולהוציא כל ספק מן הלב שהמילה מיותרת (מכיוון שגם בפסוק הבא מתחיל במילה זו: "הַֽהֵיכָ֖ל מְזוּזַ֣ת רְבֻעָ֑ה וּפְנֵ֣י הַקֹּ֔דֶשׁ הַמַּרְאֶ֖ה כַּמַּרְאֶֽה").

תרגום השבעים משמיט לגמרי את "קיר ההיכל". (אולי אצלו היה כתוב "קיר" בלבד והוא לא תרגם? אולי גם המילה "קיר" חסרה אצלו?).

14. "בְּאַרְבַּ֜עַת מִקְצֹע֤וֹת הֶֽחָצֵר֙ חֲצֵר֣וֹת קְטֻר֔וֹת אַרְבָּעִ֣ים אֹ֔רֶךְ וּשְׁלֹשִׁ֖ים רֹ֑חַב מִדָּ֣ה אַחַ֔ת לְאַרְבַּעְתָּ֖ם מְהֻקְצָעֽוֹת" (יחזקאל מו כב) - נקוד על מהקצעות.

הסיבה: הפסוק מדבר על חצרות "קטרות" בקצות החצר. לפי דעת מקרא הניקוד בא בשל צורתה (תוספת ה"א) ובשל מקומה בפסוק, שנראה זר. לדעתי יש ספק אם המילה קפצה מהמילה "מקצועות" שבתחילת הפסוק.

15. "ל̣וּלֵ̣֗א̣ הֶ֭אֱמַנְתִּי לִרְא֥וֹת בְּֽטוּב־יְהוָ֗ה בְּאֶ֣רֶץ חַיִּֽים" (תהילים כז יג) - נקוד על לולא (גם מלמעלה וגם מלמטה).

הסיבה: בהופעות האחרות של המילה "לולא" (ראה כאן) מוזכר מה היה קורה אילו לא...

בפסוק זה לא נכתב מה היה קורה לולא האמין לראות וכו' ובגלל ספק זה נוקד. 

השבעים אינו גורס מילה זו. (המדרש בילקוט שמעוני מביא "אמר דוד לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם, מובטח אני בך שאתה משלם שכר טוב לצדיקים לעתיד לבוא; אבל איני יודע אם יש לי חלק ביניהם אם לאו, שמא יגרום החטא.")

לקריאה נוספת:

ביקורת נוסח המקרא, עמנואל טוב (מהדורה שנייה), מוסד ביאליק, עמ' 49-50, 198-199.

תקנת רבינו מימון ומלים המנוקדות בתורה, חננאל סרי 

ויקיפדיה - ערך "ביקורת נוסח המקרא"

פסוקים שיש עליהם ניקוד - מחלקי המים