המלך והברית
בירור עניין הספרים המרכיבים את
התורה
פז
בורשטיין – תשרי תשפ"א
השערת התעודות שפותחה במאה ה-19 בידי יוליוס וולהאוזן
גרסה כי התנ"ך מורכב מ-4 ספרים שונים. השערה זו התקבלה כתוצאה מהבנה שיש
בתנ"ך כמה סגנונות שונים, בעלי מגמות שונות. לשיטתו, ספר דברים היה הספר
הראשון שנכתב, בתקופתו של המלך יאשיהו (שמלך מ-640 לפנה"ס עד ל-609
לפנה"ס ע"פ המסורת היהודית).
וולהאוזן סבר כי המהפכה שעשה המלך יאשיהו (שבה מיגר
את הפולחן לעבודה זרה וריכז את מקום הפולחן לירושלים, בירת יהודה) נעשתה מכח ספר
זה. לאחר מכן, לשיטתו, נכתבו ספרים נוספים והתנ"ך קיבל את צורתו רק בסוף ימי
בית שני.
בסך הכל, לפי שיטתו, המקרא בנוי משזירה של המקורות
הבאים:
·
המקור היה-וויסטי
- נכתב ב-950 לפנה"ס לערך בממלכת יהודה.
·
המקור האלו-היסטי
- נכתב ב-850 לפנה"ס לערך בממלכת ישראל.
·
המקור הדברימי
- נכתב ב-600 לפנה"ס לערך בתקופת הרפורמה הדתית של יאשיהו בירושלים.
·
המקור הכהני -
נכתב ב-500 לפנה"ס לערך על ידי כהנים בגלות בבל.
בתקופות מאוחרות יותר, היו מי שחלקו על חלוקה זו.
להלן דברי אבי ורשבסקי במאמרו "גישת חוקרי המקרא להתהוות התורה":[1]
ספרות החוק בתורה מורכבת פחות או יותר מארבעה ספרי
חוק שונים:
- ספר
הברית -
שמות פרקים כא-כג מורכב משני מקורות עממיים קרובים בזמנם וברוחם אותם
סימנו חוקרי המקרא באותיות J,E. לדעת ראשוני החוקרים מקורות אלה חוברו במאה
התשיעית לפני הספירה.
- ספר
דברים -
דברים יב-כו מקור זה חובר לדעת ולהאוזן וממשיכיו במאה השביעית לפני
הספירה. החוקרים מסמנים מקור זה באות
D.
- ספר
הקדושה -
ויקרא יז-כו, מקור זה מובלע בתוך ספר הכוהנים (ראו להלן) וגם הוא
חובר כנראה על ידי כוהנים אולם יש לו מאפיינים ייחודיים. ספר זה סומן באות H וחובר
לדעת החוקרים במאה הששית לפני הספירה.
- ספר
הכוהנים -
שמות כה - במדבר לד (חוץ מויקרא יז-כו) קובץ זה סומן באות P. לדעת
ולהאוזן וממשיכיו מקור זה חובר במאה החמישית לפני הספירה. (קובץ זה שונה
מהקבצים הקודמים בכך שאינו קובץ רציף, אלא חוקים הפזורים בספרים).
ע"כ דבריו.
להשערה זו קיימות בעיות רבות[2],
אך לא אעמוד עליהן במסגרת זו.
במאמרי זה אראה שאף המקרא מסתדר נכונה עם חלוקה לכמה
ספרים. להלן מס' פסוקים המציגים תופעה זו:
•
זֶ֣ה סֵ֔פֶר תֹּולְדֹ֖ת
אָדָ֑ם בְּיֹ֗ום בְּרֹ֤א אֱלֹהִים֙ אָדָ֔ם בִּדְמ֥וּת אֱלֹהִ֖ים עָשָׂ֥ה אֹתֹֽו׃
•
וַיֹּ֨אמֶר
יְהוָ֜ה אֶל־מֹשֶׁ֗ה כְּתֹ֨ב זֹ֤את זִכָּרֹון֙ בַּסֵּ֔פֶר וְשִׂ֖ים
בְּאׇזְנֵ֣י יְהֹושֻׁ֑עַ כִּֽי־מָחֹ֤ה אֶמְחֶה֙ אֶת־זֵ֣כֶר עֲמָלֵ֔ק מִתַּ֖חַת
הַשָּׁמָֽיִם׃
•
וַיִּקַּח֙ סֵ֣פֶר הַבְּרִ֔ית
וַיִּקְרָ֖א בְּאׇזְנֵ֣י הָעָ֑ם וַיֹּ֣אמְר֔וּ כֹּ֛ל אֲשֶׁר־דִּבֶּ֥ר יְהוָ֖ה
נַעֲשֶׂ֥ה וְנִשְׁמָֽע׃
•
עַל־כֵּן֙
יֵֽאָמַ֔ר בְּסֵ֖פֶר מִלְחֲמֹ֣ת יְהוָ֑ה אֶת־וָהֵ֣ב בְּסוּפָ֔ה
וְאֶת־הַנְּחָלִ֖ים אַרְנֹֽון׃
•
וְהָיָ֣ה
כְשִׁבְתֹּ֔ו עַ֖ל כִּסֵּ֣א מַמְלַכְתֹּ֑ו וְכָ֨תַב לֹ֜ו אֶת־מִשְׁנֵ֨ה הַתֹּורָ֤ה
הַזֹּאת֙ עַל־סֵ֔פֶר מִלִּפְנֵ֥י הַכֹּהֲנִ֖ים הַלְוִיִּֽם׃
•
וְהִבְדִּילֹ֤ו
יְהוָה֙ לְרָעָ֔ה מִכֹּ֖ל שִׁבְטֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל כְּכֹל֙ אָלֹ֣ות הַבְּרִ֔ית
הַכְּתוּבָ֕ה בְּסֵ֥פֶר הַתֹּורָ֖ה הַזֶּֽה׃
•
וַיִּדֹּ֨ם
הַשֶּׁ֜מֶשׁ וְיָרֵ֣חַ עָמָ֗ד עַד־יִקֹּ֥ם גֹּוי֙ אֹֽיְבָ֔יו הֲלֹא־הִ֥יא
כְתוּבָ֖ה עַל־סֵ֣פֶר הַיָּשָׁ֑ר וַיַּעֲמֹ֤ד הַשֶּׁ֨מֶשׁ֙ בַּחֲצִ֣י
הַשָּׁמַ֔יִם וְלֹא־אָ֥ץ לָבֹ֖וא כְּיֹ֥ום תָּמִֽים׃
ספר המלך:
כאמור, ולהאוזן טען כי ספר דברים הוא הספר הראשון
שנכתב. ספר זה מורכב מפרולוג היסטורי (א', א' – ד', מ"ג) הכולל את סיפורי
המדבר ולאחריו הקדמה לחוקים (ד', מ"ד – י"א, ל"ב) הכוללת בין היתר
את עשרת הדברות, ופרשיות "שמע" ו"והיה אם שמוע". מכאן (תחילת
פרק י"ב) ועד פרק כ"ו נמצא נאום המצוות. לפי החוקרים, נאום המצוות נכתב
בתקופת יאשיהו, כיוון שהציוויים בו משקפים את הרפורמה שהנהיג בימיו, ענייני מלוכה,
ומתאימים למציאת ספר התורה המסופרת במלכים ב' ובדברי הימים (בהמשך יובא נושא זה
בהרחבה). רק בתקופה מאוחרת יותר נכתבו החלקים הראשונים לספר.
כלומר, לפי דברים אלו, המקור הדברימי, ובייחוד נאום
המצוות מדברים בנושאי מלוכה.
לדעתי, ספר זה, שבמאמרי אכנה אותו "ספר
המלך" הוא אחד מהספרים שהתורה מורכבת מהם.
נתחיל מהציווי המדבר על ספר המלך[3]:
יח וְהָיָה
כְשִׁבְתּוֹ עַל כִּסֵּא מַמְלַכְתּוֹ וְכָתַב לוֹ אֶת מִשְׁנֵה הַתּוֹרָה הַזֹּאת
עַל סֵפֶר מִלִּפְנֵי הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם. יט וְהָיְתָה
עִמּוֹ וְקָרָא בוֹ כָּל יְמֵי חַיָּיו לְמַעַן יִלְמַד לְיִרְאָה אֶת יְהוָה
אֱלֹהָיו לִשְׁמֹר אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת וְאֶת הַחֻקִּים הָאֵלֶּה
לַעֲשֹׂתָם. כ לְבִלְתִּי
רוּם לְבָבוֹ מֵאֶחָיו וּלְבִלְתִּי סוּר מִן הַמִּצְוָה יָמִין וּשְׂמֹאול לְמַעַן יַאֲרִיךְ יָמִים עַל מַמְלַכְתּוֹ
הוּא וּבָנָיו בְּקֶרֶב יִשְׂרָאֵל.
ספר זה מכונה "משנה התורה". בפס'
י"ט-כ' מוסבר שמטרת הקריאה בספר היא לקבלת יראה ע"מ לשמור את החוקים
הנכתבים בספר זה. נשים לב שהמקור לספר זה ניתן לו מהכהנים הלוויים.
בהמשך[4],
אנו למדים כי המלך מצווה להקריא את התורה לכל בנ"י.
ז וַיִּקְרָא
מֹשֶׁה לִיהוֹשֻׁעַ וַיֹּאמֶר אֵלָיו לְעֵינֵי כָל יִשְׂרָאֵל חֲזַק וֶאֱמָץ כִּי
אַתָּה תָּבוֹא אֶת הָעָם הַזֶּה אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע יְהוָה לַאֲבֹתָם
לָתֵת לָהֶם וְאַתָּה תַּנְחִילֶנָּה אוֹתָם. ח וַיהוָה
הוּא הַהֹלֵךְ לְפָנֶיךָ הוּא יִהְיֶה עִמָּךְ לֹא יַרְפְּךָ וְלֹא יַעַזְבֶךָּ
לֹא תִירָא וְלֹא תֵחָת. ט וַיִּכְתֹּב
מֹשֶׁה אֶת הַתּוֹרָה הַזֹּאת וַיִּתְּנָהּ אֶל הַכֹּהֲנִים בְּנֵי לֵוִי
הַנֹּשְׂאִים אֶת אֲרוֹן בְּרִית יְהוָה וְאֶל כָּל זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל. י וַיְצַו
מֹשֶׁה אוֹתָם לֵאמֹר מִקֵּץ שֶׁבַע שָׁנִים בְּמֹעֵד שְׁנַת הַשְּׁמִטָּה בְּחַג
הַסֻּכּוֹת. יא בְּבוֹא
כָל יִשְׂרָאֵל לֵרָאוֹת אֶת פְּנֵי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחָר תִּקְרָא
אֶת הַתּוֹרָה הַזֹּאת נֶגֶד כָּל יִשְׂרָאֵל בְּאָזְנֵיהֶם. יב הַקְהֵל
אֶת הָעָם הָאֲנָשִׁים וְהַנָּשִׁים וְהַטַּף וְגֵרְךָ אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ
לְמַעַן יִשְׁמְעוּ וּלְמַעַן יִלְמְדוּ וְיָרְאוּ אֶת יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם
וְשָׁמְרוּ לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת. יג וּבְנֵיהֶם
אֲשֶׁר לֹא יָדְעוּ יִשְׁמְעוּ וְלָמְדוּ לְיִרְאָה אֶת יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם כָּל
הַיָּמִים אֲשֶׁר אַתֶּם חַיִּים עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר אַתֶּם עֹבְרִים אֶת
הַיַּרְדֵּן שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ.
בקטע זה משה קורא ליהושע ואומר לו, לעיני כל העם,
שהוא יביא את העם לארץ. בהמשך משה כותב ספר ונותן אותו לכהנים. כבר ראינו לעיל
שהמלך אינו מחזיק את הספר המקורי אלא העתק, ואילו המקור נמצא אצל הכהנים. הוא
מצווה את הכהנים והזקנים - "אותם" לקיים את מעמד הקהל, אבל פונה ליהושע
- "תקרא". יהושע הוא המנהיג וממילא יש לו דין מלך[5].
ומכאן למדו חז"ל שהמלך הוא שיקרא במעמד זה. מטרת ההקהלה היא בין היתר כדי
ללמד את המצוות לעם (פס' י"ב), ואכן פרקים י"ב-כ"ו מלאים במצוות
המיועדות לעם.
נראה שגם חז"ל הבינו שספר המלך אינו כל התורה,
אלא רק קטעים מתוך ספר דברים. הרמב"ם[6],
(בניגוד לרש"י[7]) מכניס לקריאה גם את כל
נאום המצוות:
אימתי היו
קורין במוצאי יום טוב הראשון של חג הסכות שהוא תחילת ימי חולו של מועד של שנה
שמינית והמלך הוא שיקרא באזניהם ובעזרת הנשים היו קורין וקורא כשהוא יושב ואם קרא
מעומד הרי זה משובח מהיכן הוא קורא מתחילת חומש אלה הדברים עד סוף פרשת שמע (ו',
ט') ומדלג לוהיה אם שמוע וגו' (י"א, י"ג-כ') ומדלג לעשר תעשר (י"ד,
כ"ב) וקורא מעשר תעשר על הסדר עד סוף ברכות וקללות עד מלבד הברית אשר כרת אתם
בחורב (כ"ח, ס"ט) ופוסק:
כלומר, לרמב"ם יש לקרוא את רוב ספר דברים שהוא
ספר המלך.
עניין נוסף שראוי להביא הוא עניין פרשת עמלק. לאחר
המלחמה עם עמלק, מצטווה משה כך[8]:
וַיֹּאמֶר
יְהוָה אֶל מֹשֶׁה כְּתֹב זֹאת זִכָּרוֹן בַּסֵּפֶר וְשִׂים בְּאָזְנֵי יְהוֹשֻׁעַ
כִּי מָחֹה אֶמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם.
ניתן לראות שיהושע מצטווה לקבל את דברי הספר. המקום
בו נמצאת פרשת עמלק (ושם נאמר על מחייתו) הוא בספר דברים, בנאום המצוות:
זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה לְךָ עֲמָלֵק בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתְכֶם
מִמִּצְרָיִם. אֲשֶׁר קָרְךָ בַּדֶּרֶךְ וַיְזַנֵּב בְּךָ כָּל הַנֶּחֱשָׁלִים
אַחֲרֶיךָ וְאַתָּה עָיֵף וְיָגֵעַ, וְלֹא יָרֵא אֱלֹהִים. וְהָיָה בְּהָנִיחַ ה'
אֱלֹהֶיךָ לְךָ מִכָּל אֹיְבֶיךָ מִסָּבִיב בָּאָרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן
לְךָ נַחֲלָה לְרִשְׁתָּהּ, תִּמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם, לֹא
תִּשְׁכָּח.
נאום המצוות, הוא כאמור חלק מספר המלך וניתן לראות
מכאן כי נכתב ספר שיהושע אמור לקבל את תוכנו.
ספר הברית:
כאמור, לפי המחקר, ספר הברית כולל את שמות כ',
כ"ב – כ"ג, י"ט. ("ואם מזבח אבנים...ואלה המשפטים...לא תבשל
גדי בחלב אמו"). באופן מדויק יותר: כ"א, א' – כ"ב, ט"ו.[9]
על מקורות אלו נכתב[10]:
ג וַיָּבֹא
מֹשֶׁה וַיְסַפֵּר לָעָם אֵת כָּל דִּבְרֵי יְהוָה וְאֵת כָּל הַמִּשְׁפָּטִים
וַיַּעַן כָּל הָעָם קוֹל אֶחָד וַיֹּאמְרוּ כָּל הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֶּר
יְהוָה נַעֲשֶׂה. ד וַיִּכְתֹּב מֹשֶׁה אֵת כָּל דִּבְרֵי יְהוָה
וַיַּשְׁכֵּם בַּבֹּקֶר וַיִּבֶן מִזְבֵּחַ תַּחַת הָהָר וּשְׁתֵּים עֶשְׂרֵה
מַצֵּבָה לִשְׁנֵים עָשָׂר שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל. ה וַיִּשְׁלַח אֶת נַעֲרֵי בְּנֵי
יִשְׂרָאֵל וַיַּעֲלוּ עֹלֹת וַיִּזְבְּחוּ זְבָחִים שְׁלָמִים לַיהוָה פָּרִים. ו
וַיִּקַּח מֹשֶׁה חֲצִי הַדָּם וַיָּשֶׂם בָּאַגָּנֹת וַחֲצִי הַדָּם זָרַק עַל
הַמִּזְבֵּחַ. ז וַיִּקַּח סֵפֶר הַבְּרִית וַיִּקְרָא בְּאָזְנֵי הָעָם
וַיֹּאמְרוּ כֹּל אֲשֶׁר דִּבֶּר יְהוָה נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע. ח וַיִּקַּח מֹשֶׁה
אֶת הַדָּם וַיִּזְרֹק עַל הָעָם וַיֹּאמֶר הִנֵּה דַם הַבְּרִית אֲשֶׁר כָּרַת
יְהוָה עִמָּכֶם עַל כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה. ט וַיַּעַל מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן
נָדָב וַאֲבִיהוּא וְשִׁבְעִים מִזִּקְנֵי יִשְׂרָאֵל. י וַיִּרְאוּ אֵת אֱלֹהֵי
יִשְׂרָאֵל וְתַחַת רַגְלָיו כְּמַעֲשֵׂה לִבְנַת הַסַּפִּיר וּכְעֶצֶם
הַשָּׁמַיִם לָטֹהַר. יא וְאֶל אֲצִילֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא שָׁלַח יָדוֹ
וַיֶּחֱזוּ אֶת הָאֱלֹהִים וַיֹּאכְלוּ וַיִּשְׁתּוּ.
למעשה, פרקי "ברית" מופיעים פעמים נוספות,
ואלו המקרים:
א.
שמות
י"ט, ד'-ח' ("אתם ראיתם אשר עשיתי למצרים ואשא אתכם על כנפי
נשרים...ושמרתם את בריתי...כל אשר דיבר ה' נעשה...").
ב.
שמות כ',
א'-י"ד /דברים ה', א'-י"ט (עשרת הדברות, עליהם נאמר שהם לוחות הברית[11]).
ג.
שמות כ',
כ"ב – כ"ג, י"ט. ("ואם מזבח אבנים...ואלה המשפטים...לא תבשל
גדי בחלב אמו" – כאמור, הוא ספר הברית לפי המחקר).
ד.
פסוקים
העוסקים בשבת כדוגמת שמות ל"א, י"ב-י"ח ("אות היא...ברית עולם...").
ה.
הברית לאחר
חטא העגל, שמות ל"ג, י'-כ"ו ("הנה אנוכי כאת ברית...").
ו.
דברי הברית
בפרשת בחוקותי – ויקרא כ"ו[12]
("ואם בחוקותי תמאסו להפר בריתי...").
ז.
דברים
ד'-י"א (דברי ברית שכלולים גם ב"ספר המלך").
ח.
דברים
כ"ו, ט"ז עד פרק ל"א (כנ"ל).
ט.
פרשת האזינו,
דברים ל"א, י"ד - ל"ב, י"ז.
מקורות אלו עוסקים בשמירת המצוות כברית בין ישראל
לה'. מצוות כמו שבת וחגים המסמלים את הברית מופיעות כמה פעמים. המילים "ברית"
ו"עדות" חוזרות הרבה בפסוקים אלו.
כפי שכבר הובא, בשמות כ"ד מסופר על הקראת ספר
הברית. הקראה זו כוללת בניית מצבה, הקרבת קרבנות (שלמים), הסכמת העם והזאת דם
הברית.
לגבי דברי הברית שבפרשת בחוקותי: הוא חלק הקללות
שלכאורה חסר בדברי הברית שבספר שמות (וראה הערה על סעיף ו' שם). כלומר, ברית כוללת
ברכות למקיימיה וקללות לעובריה.
טקס דומה צריך להיות לאחר חציית הירדן[13]:
א וַיְצַו
מֹשֶׁה וְזִקְנֵי יִשְׂרָאֵל, אֶת-הָעָם לֵאמֹר: שָׁמֹר,
אֶת-כָּל-הַמִּצְוָה, (מה שנאמר קודם – "ספר המלך") אֲשֶׁר אָנֹכִי
מְצַוֶּה אֶתְכֶם, הַיּוֹם... ד וְהָיָה, בְּעָבְרְכֶם
אֶת-הַיַּרְדֵּן, תָּקִימוּ אֶת-הָאֲבָנִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי
מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּוֹם, בְּהַר עֵיבָל; וְשַׂדְתָּ אוֹתָם,
בַּשִּׂיד. ה וּבָנִיתָ שָּׁם מִזְבֵּחַ, לַיהוָה
אֱלֹהֶיךָ: מִזְבַּח אֲבָנִים, לֹא-תָנִיף עֲלֵיהֶם בַּרְזֶל....
גם שם מצווים על שמירת כל המצוות, הקמת מצבה והקרבת
קרבנות. בטקס זה באות ברכות וקללות כפי שנדרש מספר ברית.
דברי ברכות וקללות מופיעים גם בפרשת כי תבוא (דברים
כ"ח) ובסופם נכתב[14]:
אֵלֶּה
דִבְרֵי הַבְּרִית אֲשֶׁר-צִוָּה יְהוָה אֶת-מֹשֶׁה, לִכְרֹת אֶת-בְּנֵי
יִשְׂרָאֵל--בְּאֶרֶץ מוֹאָב: מִלְּבַד הַבְּרִית, אֲשֶׁר-כָּרַת אִתָּם
בְּחֹרֵב:
ובפרק כ"ט המילה ברית היא מילה מנחה:
וּשְׁמַרְתֶּם,
אֶת-דִּבְרֵי הַבְּרִית הַזֹּאת... לְעָבְרְךָ, בִּבְרִית יְהוָה
אֱלֹהֶיךָ--וּבְאָלָתוֹ: אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, כֹּרֵת עִמְּךָ
הַיּוֹם.... וְלֹא אִתְּכֶם, לְבַדְּכֶם--אָנֹכִי, כֹּרֵת אֶת-הַבְּרִית
הַזֹּאת, וְאֶת-הָאָלָה, הַזֹּאת... כ וְהִבְדִּילוֹ
יְהוָה לְרָעָה, מִכֹּל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל--כְּכֹל, אָלוֹת הַבְּרִית,
הַכְּתוּבָה, בְּסֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה. .. וְאָמְרוּ--עַל אֲשֶׁר עָזְבוּ,
אֶת-בְּרִית יְהוָה אֱלֹהֵי אֲבֹתָם: אֲשֶׁר כָּרַת עִמָּם, בְּהוֹצִיאוֹ
אֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם. (בהר סיני)
בשני המקורות הללו רואים כי דברי הברית הללו נוספים
לדברי הברית שנאמרו בסיני. ייתכן כי הקטעים המופיעים בספר דברים שייכים לשני סוגי
הספרים: גם לספר המלך וגם לספר הברית.
התורה בדברים ל"א מספרת שמשה נותן ספר פעמיים.
אפשר להציע שכפילות זו נובעת כיוון שמדובר בשני ספרים - ספר הברית וספר המלך:
|
|
ספר המלך (ז'-י"ג) |
ספר הברית (י"ד-ל') |
|
מקום הנתינה |
לְעֵינֵי כָל-יִשְׂרָאֵל |
בְּאֹהֶל מוֹעֵד |
|
תפקיד |
לְמַעַן יִשְׁמְעוּ וּלְמַעַן יִלְמְדוּ |
לְעֵד |
|
קשר לפרשת האזינו (עונשים לעוברי הברית) |
לא |
כן (וְעָנְתָה הַשִּׁירָה הַזֹּאת לְפָנָיו לְעֵד) |
|
קשור לפרשת הקהל (מצווה על המלך) |
כן (הַקְהֵל אֶת-הָעָם...) |
לא |
|
למי ניתן הספר? |
וַיִּתְּנָהּ אֶל-הַכֹּהֲנִים בְּנֵי לֵוִי,
הַנֹּשְׂאִים אֶת-אֲרוֹן בְּרִית יְהוָה; וְאֶל-כָּל-זִקְנֵי, יִשְׂרָאֵל |
וַיְצַו מֹשֶׁה אֶת-הַלְוִיִּם, נֹשְׂאֵי אֲרוֹן
בְּרִית-יְהוָה... לָקֹחַ, אֵת
סֵפֶר הַתּוֹרָה |
*לגבי השורה האחרונה בטבלה: ניתן לראות שגם הזקנים
מקבלים את ספר המלך כיוון שהם עוסקים בשלטון הדתי.
בפס' כ"ו ה' מצווה לשים את הספר "מצד ארון
ברית יהוה אלהיכם". הכהנים הם שומרי הברית, כפי שאומר משה בברכתו לשבט לוי
"כי שמרו אמרתך ובריתך ינצרו", והארון הוא המקום בו הברית נשמרת.
קיימת לכאורה סתירה מי כתב את הלוחות השניים:
שמות ל"ד:
א ויאמר יהוה אל
משה פסל לך שני לחת אבנים כראשנים וכתבתי על הלחת את הדברים אשר היו על
הלחת הראשנים אשר שברת ב והיה נכון
לבקר ועלית בבקר אל הר סיני ונצבת לי שם על ראש ההר ג ואיש לא יעלה
עמך וגם איש אל ירא בכל ההר גם הצאן והבקר אל ירעו אל מול ההר ההוא ד ויפסל שני לחת
אבנים כראשנים וישכם משה בבקר ויעל אל הר סיני כאשר צוה יהוה אתו ויקח בידו שני
לחת אבנים
י ויאמר הנה אנכי כרת ברית...
כז ויאמר יהוה אל
משה כתב לך את הדברים האלה כי על פי הדברים האלה כרתי אתך ברית ואת
ישראל כח ויהי שם עם יהוה ארבעים יום וארבעים לילה לחם לא אכל
ומים לא שתה ויכתב על הלחת את דברי הברית עשרת הדברים כט ויהי ברדת משה מהר סיני ושני לחת העדת ביד משה ברדתו
מן ההר ומשה לא ידע כי קרן עור פניו בדברו אתו
דברים י:
א בעת ההוא אמר
יהוה אלי פסל לך שני לוחת אבנים כראשנים ועלה אלי ההרה ועשית לך ארון עץ ב ואכתב על
הלחת את הדברים אשר היו על הלחת הראשנים אשר שברת ושמתם בארון ג ואעש ארון עצי
שטים ואפסל שני לחת אבנים כראשנים ואעל ההרה ושני הלחת בידי ד ויכתב על
הלחת כמכתב הראשון את עשרת הדברים אשר דבר יהוה אליכם בהר מתוך האש ביום הקהל
ויתנם יהוה אלי
לפי שמות ל"ד, א'-ד' משה צריך להביא לוחות
מסותתים להר וה' הוא שיכתוב את עשרת הדברות, ואילו לפי פס' כ"ז משה הוא
שכותב.
לפי דברים י' הקב"ה כותב.
אפשר להציע[15]
שעל הלוחות שמשה כותב נמצאים עשרה דברים אחרים – הם דברי הברית ("ויכתב על
הלחת את דברי הברית עשרת הדברים):
1.
י ויאמר
הנה אנכי כרת ברית נגד כל עמך אעשה נפלאת אשר לא נבראו בכל הארץ ובכל הגוים וראה
כל העם אשר אתה בקרבו את מעשה יהוה כי נורא הוא אשר אני עשה עמך יא שמר לך את אשר אנכי מצוך היום הנני גרש מפניך את
האמרי והכנעני והחתי והפרזי והחוי והיבוסי יב השמר לך פן
תכרת ברית ליושב הארץ אשר אתה בא עליה פן יהיה למוקש בקרבך יג כי את מזבחתם
תתצון ואת מצבתם תשברון ואת אשריו תכרתון יד כי לא תשתחוה לאל אחר כי יהוה קנא שמו אל קנא
הוא טו פן תכרת ברית ליושב הארץ וזנו אחרי אלהיהם וזבחו
לאלהיהם וקרא לך ואכלת מזבחו טז ולקחת מבנתיו
לבניך וזנו בנתיו אחרי אלהיהן והזנו את בניך אחרי אלהיהן
2.
יז אלהי מסכה לא תעשה לך
3.
יח את חג המצות תשמר שבעת ימים תאכל מצות אשר צויתך
למועד חדש האביב כי בחדש האביב יצאת ממצרים
4.
יט כל פטר רחם לי וכל מקנך תזכר פטר שור ושה
5.
כ ופטר חמור תפדה בשה ואם לא תפדה וערפתו כל בכור בניך
תפדה ולא יראו פני ריקם
6.
כא ששת ימים תעבד וביום השביעי תשבת בחריש ובקציר
תשבת
7.
כב וחג שבעת תעשה לך בכורי קציר חטים וחג האסיף תקופת
השנה
8.
כג שלש פעמים בשנה יראה כל זכורך את פני האדן יהוה אלהי
ישראל כד כי אוריש גוים מפניך והרחבתי את גבולך ולא יחמד איש
את ארצך בעלתך לראות את פני יהוה אלהיך שלש פעמים בשנה
9.
כה לא תשחט על חמץ דם זבחי ולא ילין לבקר זבח חג
הפסח
10.
כו ראשית בכורי אדמתך תביא בית יהוה אלהיך לא תבשל גדי
בחלב אמו
פרשה זו היא העתק מפרשת משפטים (שמות כ"ג,
י"ב-כ"ד) רק שאיסור עבודה זרה הוזז להתחלה כדי להזהיר את העם שלא יחזרו
על מעשה העגל. הוא גם מזכיר להם שיש להם חגים שה' נתן ואין להם צורך לחגוג עם עגל
הזהב ("חג לה' מחר..."). ייתכן וגם תוספת פטר רחם נועדה לומר לעם לעבוד
את ה' באמצעות עגלים בדרך "כשרה" יותר. גם בלוחות אלו הדיבר השני עוסק
באיסור עשיית פסל, וכן מוזכרת השבת.
לפיכך: משה מצווה לכתוב את עשרת דברי הברית (הנה
אנוכי כרת ברית...) ואילו ה' כותב את עשרת הדברות שהיו גם בלוחות הקודמים. הדבר
דומה לקבלת הלוחות הראשונים בהם היו גם לוחות וגם ספר ברית.
סתירה נוספת קיימת בין המקור בדברים י', בו נאמר שמשה
הניח את הלוחות בארון עץ, לבין שמות כ"ה, כ"א:
"ונתת את הכפרת על הארן מלמעלה
ואל הארן תתן את העדת אשר אתן אליך..."
שם מסופר שה' מצווה את משה לשים את הלוחות בארון הזהב
שהכין בצלאל. (ניתן לראות בפסוק שציווי זה נאמר למשה לפני קבלת העדות).
התירוץ שאפשר להציע הוא באותו אופן: ארון העץ הוא
ארון המיועד ללוחות עם עשרת הדברות (מופיע בדברים י', שם מדובר על הלוחות אותם
כותב ה') ואילו ארון הזהב מיועד לדברי הברית (לספר הברית הכולל את "עשרת דברי
הברית"). זו גם הסיבה שמיד לאחר שמשה מקריא את ספר הברית התורה משנה נושא
לציווי המשכן – אם יש ספר ברית, צריך לאכסן אותו בארון (הציווי הראשון בפרשת תרומה)
[ואת הארון יש לשים במשכן...].
לאחר שפיתחתי את כל זה, ראיתי שכך כותב הספורנו[16]:
והיה שם בך לעד. יעיד שידעתי שתעזבו את תורת האל
יתברך, ושבשביל זה הוצרכתי לשים ספר תורה אחד במקום שלא יכנס שם אדם זולתי כהן
גדול אחת בשנה. ויעיד זה הספר שכל מה שימצא כתוב בספר התורה, שימצאו ביד צדיקי
הדור, הן הן הדברים שנאמרו לו למשה מסיני, בלי תוספת וחסרון, ובזה לא יוולד ספק
לכם עליהם. אמנם הספר שמצא חלקיהו נראה שהיה הספר שנתן משה אל "הכהנים נושאי
ארון ברית ה'" שהוזכר למעלה (פסוק ט), שהיה פרשת המלך בלבד, ובו כתב יהושע
הברית שחדש עם ישראל בשכם, שקבלו עליהם בו לעבוד את האל יתעלה "באמת ובתמים",
שהוא בעיון ובמעשה. וכשקרא בו יאשיהו, וראה שרחקו מכל זה, חרד ודרש את ה' על זאת
(מלכים-ב כב, יג).
אכן, גם יהושע כורת ברית עם ישראל פעמיים (בפרק ח'
בהר עיבל ובפרק כ"ד בשכם):
בברית שבשכם, בסוף ימי יהושע, יהושע כורת ברית:
"וַיִּכְרֹת יְהוֹשֻׁעַ בְּרִית לָעָם, בַּיּוֹם הַהוּא; וַיָּשֶׂם לוֹ חֹק
וּמִשְׁפָּט...וַיִּכְתֹּב יְהוֹשֻׁעַ אֶת-הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, בְּסֵפֶר תּוֹרַת
אֱלֹהִים...". הספורנו טוען כי זהו ספר המלך, אך יותר מתאים לומר כי ספר זה
מתאים יותר לתיאור ספר הברית כי הוא מזכיר מאפיינים די דומים ממנו. המאפיינים
בנאומו הם איסור עבודה זרה, ה' מגרש את האויבים, ה' קנא ונוקם. כמו כן, הוא מקים
מצבה – דבר דומה לסיפור הקראת הברית בספר שמות.
בברית שבהר עיבל מופיעים מאפיינים דומים להקראת ספר
הברית בספר שמות (כמו הקרבת עולות ושלמים וברכות וקללות). זה די הגיוני כיוון שכבר
הסברנו שהציווי לכך בתורה (הברכות והקללות בהר גריזים ועיבל) קשור לספר הברית.
מעניין שהדבר שיהושע עסוק בו בטקס זה הוא "וַיִּכְתָּב-שָׁם,
עַל-הָאֲבָנִים--אֵת, מִשְׁנֵה תּוֹרַת מֹשֶׁה, אֲשֶׁר כָּתַב, לִפְנֵי
בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" – ביטוי שראינו גם לגבי מלך " וְכָתַב לוֹ
אֶת מִשְׁנֵה הַתּוֹרָה הַזֹּאת". יהושע הוא המלך ולכן מופיע ביטוי
זה.
(אציין שהופעת מאפיינים של ספר המלך וספר הברית במקום
אחד בסיפור אינה מהווה קושיה כיוון שניתן לומר, וכך גם אנחנו מאמינים, שהספרים
אוחדו לתורה כבר בסוף חיי משה).
לגבי הספר שמצא המלך יאשיהו, נראה לומר שמדובר דווקא
בספר הברית (ולא ספר דברים כפי שטוען המחקר). הדבר היווה זעזוע למלך כיוון שמצא את
ספר הברית המקורי.
להלן השוואה בין פרק הברית בשמות ל"ד לבין
הרפורמה של המלך יאשיה (ציווים משמות ל"ד ניתן לראות גם בפרקי ברית אחרים
כאמור, אבל מטרת טבלה זו להראות עד כמה הדבר ממוקד)
|
שמות ל"ד |
מלכים כ"ג |
|
הִנֵּה אָנֹכִי כֹּרֵת בְּרִית |
וַיַּעַל הַמֶּלֶךְ בֵּית-יְהוָה וְכָל-אִישׁ
יְהוּדָה וְכָל-יֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלִַם אִתּוֹ, וְהַכֹּהֲנִים וְהַנְּבִיאִים,
וְכָל-הָעָם, לְמִקָּטֹן וְעַד-גָּדוֹל; וַיִּקְרָא בְאָזְנֵיהֶם,
אֶת-כָּל-דִּבְרֵי סֵפֶר הַבְּרִית, הַנִּמְצָא, בְּבֵית יְהוָה.[17] |
|
כִּי אֶת-מִזְבְּחֹתָם תִּתֹּצוּן,
וְאֶת-מַצֵּבֹתָם תְּשַׁבֵּרוּן; וְאֶת-אֲשֵׁרָיו, תִּכְרֹתוּן. |
וְשִׁבַּר, אֶת-הַמַּצֵּבוֹת, וַיִּכְרֹת,
אֶת-הָאֲשֵׁרִים; וַיְמַלֵּא אֶת-מְקוֹמָם, עַצְמוֹת אָדָם. טו וְגַם אֶת-הַמִּזְבֵּחַ
אֲשֶׁר בְּבֵית-אֵל, הַבָּמָה אֲשֶׁר עָשָׂה יָרָבְעָם בֶּן-נְבָט אֲשֶׁר
הֶחֱטִיא אֶת-יִשְׂרָאֵל--גַּם אֶת-הַמִּזְבֵּחַ הַהוּא וְאֶת-הַבָּמָה, נָתָץ;
וַיִּשְׂרֹף אֶת-הַבָּמָה הֵדַק לְעָפָר, וְשָׂרַף אֲשֵׁרָה |
|
אֶת-חַג הַמַּצּוֹת, תִּשְׁמֹר--שִׁבְעַת יָמִים
תֹּאכַל מַצּוֹת אֲשֶׁר צִוִּיתִךָ, לְמוֹעֵד חֹדֶשׁ הָאָבִי...זֶבַח חַג
הַפָּסַח |
וַיְצַו הַמֶּלֶךְ, אֶת-כָּל-הָעָם לֵאמֹר, עֲשׂוּ
פֶסַח, לַיהוָה אֱלֹהֵיכֶם--כַּכָּתוּב, עַל סֵפֶר הַבְּרִית הַזֶּה. |
הערה נוספת: ייתכן והבריתות הכתובות בבראשית הם
ג"כ חלק מספר זה אבל לא מצאתי עד כה דרך להוכיח זאת. ניתן למצוא דמיון בין
המצבות שבנה יעקב לאחר שמיעת דברי הברית לבין המצבות שתוארו עד כה בהקשר לבריתות.
ספר מלחמות ה'[18]
ראה הערה בכותרת (קישור לשיעור של הרב יואל בן נון),
ממנה נלמד כי ספר זה כולל את שירת הים, ויהי בנסוע, והמסעות עם שירת הבאר בפרשת
חוקת.
אפשר אולי להוסיף את הפסוק "ויאמר כי יד על כס יה
מלחמה לה' בעמלק מדר דר" (שמות י"ז, ט"ז), כיוון שגם פה מופיע צמד
של שם הוויה עם מלחמה. מזכיר גם את "ה' איש מלחמה" שמופיע בשירת הים
שהיא כאמור חלק מספר זה.
ניתן גם לומר שיש דמיון בין פרקי ההלל בתהילים לבין
שירת הים פרקים קי"ג – קי"ח. בפרקים אלו מוזכר גם כן הפסוק "עזי
וזמרת י-ה ויהי לי לישועה", בדומה לשירת הים, ובנוסף הוא כתוב באותה עברית
שבה מאופיינת שירת הים[19].
לכן אפשר להציע שגם הם חלק מספר זה.
סיכום:
ניתן לראות שהמקרא מסכים עם העובדה שהוא מורכב
מ"תעודות" ואף ניתן לראות שיש מאפיינים לכל תעודה.
יהי רצון שבזכות העיסוק בספרי המלך והברית יביא ה' את
המלך המשיח ויקיים את בריתו.
[1] המאמר המלא באתר מקראנט https://mikranet.cet.ac.il/pages/item.asp?item=13081.
[2] https://www.knowingfaith.co.il/%D7%9E%D7%A7%D7%A8%D7%90-%D7%95%D7%90%D7%A8%D7%9B%D7%99%D7%90%D7%95%D7%9C%D7%95%D7%92%D7%99%D7%94/%D7%AA%D7%95%D7%A8%D7%AA-%D7%94%D7%AA%D7%A2%D7%95%D7%93%D7%95%D7%AA-%D7%9E%D7%A7%D7%A8%D7%90-%D7%95%D7%91%D7%99%D7%A7%D7%95%D7%A8%D7%AA-%D7%9E%D7%93%D7%A2-%D7%95%D7%9E%D7%A1%D7%95%D7%A8%D7%AA
[3] דברים י"ז פס' י"ח-כ'.
[4] דברים ל"א פס' ז'-י"ג.
[5] ראה גם יומא ע"ג ע"ב;
סנהדרין מ"ט ע"א (וכן הרמב"ם בהלכות מלכים א', ג').
[6] משנה תורה לרמב"ם, הלכות
חגיגה ג', ג'.
[7] ראה טעמי המחלוקת בינם בפירוש
תוספות יום טוב על המשנה בסוטה ז', ח'.
[8] שמות י"ז, י"ד
[9] Raymond Westbrook,
"What is the Covenant Code?" in Theory and Method in Biblical
and Cuneiform Law: Revision, Interpolation and Development, ed. B.M.
Levinson (Sheffield: Sheffield Academic Press, 1994), 15-36
[10] שמות כ"ד, ג'-י"א
[11] וראה דברים ט', י'-י"ב
[12] להרחבה, ראה דברי הרב יואל
בן-נון:
[13] דברים כ"ז
[14] דברים כ"ח, ס"ט
[15] לאחר כתיבת שורות אלו שמעתי את
השיעור של הרב שרקי (שיעורים על התורה ביוטיוב) על אתר, שם הוא פירש באותו אופן.
[16] על דברים ל"א, כ"ו
[17] מתכתב עם הפסוק "וַיִּקַּח
סֵפֶר הַבְּרִית, וַיִּקְרָא בְּאָזְנֵי הָעָם; וַיֹּאמְרוּ, כֹּל אֲשֶׁר-דִּבֶּר
יְהוָה נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע."
תגובות
הוסף רשומת תגובה