פשט בארי

בס"ד  פרשת דברים ה'תשפ"א 1. רש"י על הפסוק "בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן בְּאֶרֶץ מוֹאָב הוֹאִיל מֹשֶׁה בֵּאֵר אֶת הַתּוֹרָה הַזֹּאת לֵאמֹר" (דברים א ה) כותב:           "הואיל" - התחיל כמו (בראשית יח כז) הנה נא הואלתי.    רש"י הפנה לפסוק בבראשית כדי להביא ראיה לכך שהכוונה להתחלה. כשקוראים את פירושו לפסוק " וַיַּעַן אַבְרָהָם וַיֹּאמַר הִנֵּה נָא הוֹאַלְתִּי לְדַבֵּר אֶל אֲדֹנָי וְאָנֹכִי עָפָר וָאֵפֶר" רואים בכלל אחרת:           הוֹאַלְתִּי – רָצִיתִי , כְּמוֹ (שמות ב, כא): "וַיּוֹאֶל מֹשֶׁה".    רש"י כאן הפנה לפסוק נוסף: " וַיּוֹאֶל מֹשֶׁה לָשֶׁבֶת אֶת הָאִישׁ וַיִּתֵּן אֶת צִפֹּרָה בִתּוֹ לְמֹשֶׁה", אך על אתר מפרש:           וַיּוֹאֶל – כְּתַרְגּוּמוֹ ("וּצְבִי מֹשֶׁה" - רצה ). וְדוֹמֶה לוֹ: "הוֹאֶל נָא וְלִין" (שופטים יט,ו), "וְלוּ הוֹאַלְנוּ" (יהושע ז,ז), "הוֹאַלְתִּי לְדַבֵּר" (בראשית יח,כז,לא). וּמִדְרָשׁוֹ לְשׁוֹן אָלָה ; נִשְׁבַּע לוֹ שֶׁלֹּא יָזוּז מִמִּדְיָן כִּי ...

פרשת מטות-מסעי ה'תשפ"א כמה משחקי מילים בפרשה: 1. "וְאִם לֹא תוֹרִישׁוּ אֶת יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ מִפְּנֵיכֶם וְהָיָה אֲשֶׁר תּוֹתִירוּ מֵהֶם לְשִׂכִּים בְּעֵינֵיכֶם וְלִצְנִינִם בְּצִדֵּיכֶם וְצָרֲרוּ אֶתְכֶם עַל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם יֹשְׁבִים בָּהּ". (במדבר לג נה) בהמשך (פרק לד) מופיעים גבולות הארץ: " בעיניכם " - "וְיָצָא הַגְּבֻל זִפְרֹנָה וְהָיוּ תוֹצְאֹתָיו חֲצַר עֵינָן זֶה יִהְיֶה לָכֶם גְּבוּל צָפוֹן: וְהִתְאַוִּיתֶם לָכֶם לִגְבוּל קֵדְמָה מֵחֲצַר עֵינָן שְׁפָמָה: יא וְיָרַד הַגְּבֻל מִשְּׁפָם הָרִבְלָה מִקֶּדֶם לָעָיִן וְיָרַד הַגְּבוּל וּמָחָה עַל כֶּתֶף יָם כִּנֶּרֶת קֵדְמָה" (ט - יא). " צנינם " - "וְהָיָה לָכֶם פְּאַת נֶגֶב מִמִּדְבַּר צִן עַל יְדֵי אֱדוֹם וְהָיָה לָכֶם גְּבוּל נֶגֶב מִקְצֵה יָם הַמֶּלַח קֵדְמָה" (ג). " צדיכם " - "מֵהֹר הָהָר תְּתָאוּ לְבֹא חֲמָת וְהָיוּ תּוֹצְאֹת הַגְּבֻל צְדָדָה" (ח). 2. לשון נופל על לשון ב-נ: " וּבְנֵי רְאוּבֵן בָּנוּ אֶת חֶשְׁבּוֹן וְאֶת אֶלְעָלֵא וְאֵת קִרְי...

 בס"ד פרשת פינחס ה'תשפ"א 1. נשאלת השאלה מה טעם הכינוי שמכנה משה את ה' בפסוק: "יִפְקֹ֣ד יְהֹוָ֔ה אֱלֹהֵ֥י הָרוּחֹ֖ת לְכׇל־בָּשָׂ֑ר אִ֖ישׁ עַל־הָעֵדָֽה"? (במדבר כז כט). מקום אחר בו מופיע פסוק על רוח ובשר הוא בחטא המתאוים (במדבר י"א), שם ה' נותן שלוים (בשר) ע"י הרוח: "וְרוּחַ נָסַע מֵאֵת יְהוָה וַיָּגָז שַׂלְוִים מִן הַיָּם וַיִּטֹּשׁ עַל הַמַּחֲנֶה כְּדֶרֶךְ יוֹם כֹּה וּכְדֶרֶךְ יוֹם כֹּה סְבִיבוֹת הַמַּחֲנֶה וּכְאַמָּתַיִם עַל פְּנֵי הָאָרֶץ". הדבר נעשה כתשובה למשה "מֵאַיִן לִי בָּשָׂר, לָתֵת לְכָל-הָעָם הַזֶּה:  כִּי-יִבְכּוּ עָלַי לֵאמֹר, תְּנָה-לָּנוּ בָשָׂר וְנֹאכֵלָה.". בנוסף להקבלה המילולית הנ"ל, יש בשתי הפרשיות האצלת רוח למנהיגים (אצלינו - יהושע, שם - על שבעים הזקנים). יהושע נמצא בשתי הפרשיות ("וַיַּעַן יְהוֹשֻׁעַ בִּן-נוּן, מְשָׁרֵת מֹשֶׁה מִבְּחֻרָיו--וַיֹּאמַר:  אֲדֹנִי מֹשֶׁה, כְּלָאֵם"). אני רוצה להציע שמשה דיבר בכפל משמעות: הוא מצד אחד פנה לקב"ה כא-לוקי הרוחות לכל בשר, כלומר, מי שנותן רוח לכל ...