פשט בארי

לרוח היום (בראשית ג, ח) נראה לי לאור היום, בשעה שהרוח מצויה והעננים טושטשו. כמו "עד שיפוח היום ונסו הצללים" בשה"ש. שעניינו רוח שנשבה והניסה צללי העבים. ושעה זו היא לאחר הבוקר שהשמש מאירה, שנאמר: מָה אֶעֱשֶׂה לְּךָ אֶפְרַיִם מָה אֶעֱשֶׂה לְּךָ יְהוּדָה וְחַסְדְּכֶם כַּעֲנַן בֹּקֶר וְכַטַּל מַשְׁכִּים הֹלֵךְ" (הושע ו, ד), שענן בוקר כלה מהרה. פיגול עניינו איחור ואולי קרוב הוא לפיגור, כמו ”וַיִּרְדֹּף דָּוִד הוּא וְאַרְבַּע מֵאוֹת אִישׁ וַיַּעַמְדוּ מָאתַיִם אִישׁ אֲשֶׁר פִּגְּרוּ מֵעֲבֹר אֶת נַחַל הַבְּשׂוֹר.“ (שמו"א ל, י).

כותב את הדברים כהתהוותם: היה דיון בביהכנ לגבי סיבת מאכלות אסורים, ונאמרו הטעמים המפורסמים של רמבם ורמבן. הראיתי לירון ברששת שלדעתי הסיבה היא לסימן שהקב"ה הבדילנו משאר העמים, כמו שאומר הכתוב בסוף פרשת קדושים: "וְהִבְדַּלְתֶּם בֵּין הַבְּהֵמָה הַטְּהֹרָה לַטְּמֵאָה וּבֵין הָעוֹף הַטָּמֵא לַטָּהֹר וְלֹא תְשַׁקְּצוּ אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם בַּבְּהֵמָה וּבָעוֹף וּבְכֹל אֲשֶׁר תִּרְמֹשׂ הָאֲדָמָה אֲשֶׁר הִבְדַּלְתִּי לָכֶם לְטַמֵּא. וִהְיִיתֶם לִי קְדֹשִׁים כִּי קָדוֹשׁ אֲנִי יְהוָה וָאַבְדִּל אֶתְכֶם מִן הָעַמִּים לִהְיוֹת לִי..." (כ, כה-כו). לאחר שעניתיו שאלני מדוע סימן דווקא בדרך זו ולא בדרך אחרת. השבתיו כי אם היתה דרך אחרת היה שואל גם עליה אבל אמרתי לו שתשובה טובה אין לי. אחכ עיינתי בפרשת נח וראיתי הקבלות רבות בינה לבין פרקי ספר הקדושה המיועדים לישראל (בניגוד לפרשת אמור ואילך שעיקרה בקדושת הכהנים והמקדש). חיות טמאות וטהורות נח מצטווה להביא שבעה-שבעה מהבהמה והעוף הטהורים. הפסוקים מזכירים את הפסוק שהבאנו לעיל. שם: "מִכֹּל הַבְּהֵמָה הַטְּהוֹרָה תִּקַּח לְךָ שִׁבְעָה שִׁבְעָ...